חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 19- הגיע הזמן לסיים את המשחק 18+

"א-אני מחבב את מייקל." הודיתי לבסוף. הרמתי לרגע קט את מבטי אליו בהפתעה -זאת הייתה הפעם הראשונה שהודיתי בכך בקול גם בפניי וגם בפני אדם אחר- השפלתי שוב את מבטי. "אני חושב שאני מתאה-" שתקתי. זה כבר היה יותר מידי בשבילי, במיוחד בהתחשב בכך שלא האמנתי באהבה עד שהיה לי קשה להגיד את המשפט בקול.

הרגשתי האדם הכי נוראי בעולם. רגשות האשם החלו להכות בקרביים שלי, לא הייתי צריך להתוודות על הרגשות שלי לראשונה בפני האדם האחרון שהיה עם מייקל. האדם שבשבילו רציתי לעשות הכל, שרציתי לתת לו את התמיכה שלא הייתה לי אף פעם, ועוד בחרתי לעשות את זה כשהוא בשיקום כמו ילד אנוכי.

שון ליטף את גב כף ידי, ראיתי בזווית עיניי שהוא מחייך אלי חיוך רפה. "אני יודע." הוא השיב בעדינות. "אני יודע שאתה מרגיש אליו ככה." הלב שלי החסיר לרגע פעימה. הוא נשך את שפתו התחתונה. "הבנתי את זה עוד כשהייתי בבית חולים למעשה, אולי אפילו קודם אבל חששתי להודות בזה בפני עצמי." הוא המשיך.

הרמתי מעט את ראשי והבטתי בעיניו. "א-אני מצטער שון." התנצלתי בכנות ודמעה זלגה מעיני.

"אל תצטער, במיוחד לא על זה שהוא עושה לך טוב." הוא הגיב וליטף את ראשי. "בסופו של דבר אם תבחר להמשיך בתכנון אז תמשיך. הוא כן פגע בי ממש אבל..."

הרמתי את ראשי אליו. "אבל מה?" שאלתי.

"הוא עשה גם כמה דברים טובים בין אם בכוונה ובין אם לא."

___

בעל העיניים הכחולות הבהירות הסתכל על חברו השחרחר וחייך לעצמו. הוא ידע בדיוק אילו דברים טובים הוא מתכוון שמייקל עשה: בזכות מייקל הוא זכה לראשונה בחייו בחברים אמיתיים כאלו שבאמת אכפת להם ממנו, שמוכנים להקריב עבורו כל כך הרבה וכבר הוכיחו זאת. כמו כן הוא סוף סוף טיפל בעצמו כראוי במכון שיקום יציב ומוצלח, מכון שיקום בו הוא הכיר אדם חדש שאכפת לו ממנו בדומה לחבריו. הוא ידע שהוא אולי חוצה קצת את הקווים עם פליקס אבל העדיף לא לחשוב על זה יותר מידי.

"מה הוא עשה לך טוב שאתה מגונן עליו פתאום?" רובין שאל במרמור.

שון ידע שרובין בטח חושב שהוא סתם מנסה לרצות אותו ובגלל זה אומר שמייקל עשה דברים טובים. "בזכותו הכרתי אותך." שון השיב בקלילות וחיוכו התרחב. "אני לא ממש אמרתי לכם ולמען הכנות לא בא לי יותר מידי להיכנס לזה אבל-" הוא לקח נשימה עמוקה. "אבל אני עובר כמה דברים עם המשפחה שלי כרגע. הם די הוציאו אותי מהארון וניתקו איתי קשר. עכשיו יותר מתמיד כנראה, אני ממש צריך את שניכם בחיים שלי." התוודה.

"יפה שלי." רובין אמר והסתכל עליו במבט כאוב. שון הבין שהוא ענה לרובין על השאלה של 'למה הוריו לא באו לבית החולים כשהיה מאושפז'.

"בכל מקרה..." כחול העיניים המשיך בהתעלמות מוחלטת מהרחמים של רובין. "אני משחרר אותך מהתחייבות שלך כלפיי." הוא היה צריך הרבה אומץ והכנה נפשית להגיד את זה לרובין. הוא עדיין חשב על מייקל, עדיין התגעגע אליו ועדיין איחל לעצמו שהמצב היה אחר. אבל הוא הבין שכנראה הוא תמיד יחשוב עליו לא משנה מה ודברים קורים כדי לאפשר מקום לדברים יותר טובים. ככה לפחות פליקס לימד אותו.