חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 7- המשחק התחיל

הידית זזה מטה, הדלת נפתחה וברוק נכנסה פנימה בצעדים קלילים ועליזים. בידיה היו שקיות נייר של מסעדה אסייתית שהיא אהבה. "היי מותק." חייכה וחשפה את גומות החן שלה. "הבאתי אוכל." הכריזה בגאווה. "חשבתי להביא לנו גם בירה אבל עם כמה שאני אוהבת את רובין השיכור, אני צריכה אותך מפוקס." הסתכלתי עליה בשתיקה כשהיא המשיכה לברבר; "למרות שכשאתה פיקח אתה פסימי כמו חצי מהאומה ביום שאובמה סיים את הכהונה שלו וזה גם לא ממש טוב לנו כרגע."

היא הניחה את שקיות הנייר על שולחן האוכל וכמו תמיד היא הרשתה לעצמה להרגיש בבית ולגשת למטבח לקחת לנו כלי הגשה. ההתנהלות הזאת הייתה משהו שחיבבתי בה, היא הזכירה לי כך את אמא שלי ואת ההתנהגות אצלי בבית. חייכתי כשהסתכלתי עליה, נזכרתי איך מייקל אמר לי פעם שהוא אוהב להיות אצלי כי זה באמת כמו בית שני ולפעמים יותר טוב מהראשון. אף פעם לא הבנתי את הכוונה שלו.

היא הניחה מולי קערה וניערה אותי מהחשבה על מייקל. קמתי מהכיסא, התקדמתי בצעדים כבדים לעברה ועזרתי לה לסדר לנו את השולחן לקראת ארוחת הצהריים. הוצאתי מהשקית קופסת פלסטיק עם ארבע גיוזות כתמתמות. "בטטה." מלמלתי לעצמי בחיוך. ושתי קופסאות קרטון גבוהות שבתוכן היה מוקפץ.

"לקחתי את שניהם עם טופו." ברוק אמרה בדרך אגביות עם חיוך.

"תודה." מלמלתי ופתחתי את הקופסאות כך שכל אחד יוכל לשים לו כמה שהוא רוצה בקערה.

"אחד זה פיקנטי עם קימצ'י והשני עם חמאת בוטנים גזר וכרובית."

ליקקתי את שפתי. "יאמי." הוצאתי את מקלות האכילה והגשתי לה את שלה. התיישבנו אחד מול השנייה. הוצאתי את המקלות שלי מהנייר, הפרדתי ביניהם בשמחה וגלגלתי אותם בין ידיי כדי להיפטר מחלקי העץ הבולטים. כל אחד שם לעצמו לקערה מהמוקפץ והתחלנו לאכול בשתיקה. השתיקה נמשכה זמן ארוך. התענגתי על הרגע, אפשרתי לכל בלוטות הטעם שלי להנות מהאוכל לפני שהשקט יישבר והפה שלי יתמלא בטעם מר.

"אז ככה." רגע השתיקה נשבר בידי ברוק. בלעתי את האוכל שהיה בפי כדי לא להיחנק מההצעה המפוקפקת שלה שידעתי שעתידה לבוא. סירבתי להאמין שהסכמתי ללכת בדרך המטורפת והמפוקפקת שלה, שהייתי מוכן להיכנע לקול בראש שלי שעודד אותי לנקמה ולבגוד באחד שאמר לי שנקמה לא תביא אותי לשום מקום טוב.

"שלב ראשון, תתחיל איתו, תגרום לו להתאהב בך ואז-" היא התחילה להציג את התוכנית שלה.

גלגלתי עיניים. "-תקשיבי," קטעתי את דבריה והסתכלתי עליה בספקנות. "אני כבר יודע עליו מספיק, הוא לקח מישהו שהוא רק פגש והשתכר איתו לסטוץ. הוא לא מחפש זוגיות או חרא כזה. אני לא יכול להכחיש את אז אבל עוד כשהיינו חברים הוא היה מניאק, הוא תמיד אהב לשחק באנשים, לקבל את מה שהוא רצה באמצעות פלירטוטים עם בנות, הוא לא השתנה." נאנחתי. "אנשים לא משתנים. לא משנה כמה זמן עובר, לא משנה אם המראה שונה הם נשארים כמו פעם ואי אפשר לסמוך שוב על מי שפגע בך בעבר."