חברים הכי טובים לנצח (?) | LGBTQ+ גמור

פרק 6- אתה בעצם אני

היא גלגלה עיניים כל כך חזק שיכולתי להישבע ששמעתי את הפעולה. "אתה כבר יודע במשך שנים שהוא נטש אותך כי היו לו חברים מגניבים יותר." היא סימנה מירכאות באוויר עם אצבעותיה במילה "מגניבים". נאנחתי. "אתה יודע שנפגעת ממנו, אתה יודע שבגללו אתה כבול בעבר. ותסלח לי אבל הוא ידע שאין לך חברים חוץ ממנו, הוא ידע שזרקת כל אחד שפגע בו לא משנה כמה קרוב היית אליו, הוא ידע שתלך איתו באש ובמים ושתספוג בשבילו כדור עם צריך ולמרות זאת הוא עדיין בחר לנטוש אותך."

מבלי הזמנה ולפני שהספקתי לעצור אותן הרגשתי שבילים לחים וחמימים זולגים במורד לחיי, דמעות ירדו מעיניי ללא שליטה. הרגשתי נבוך, שנאתי לבכות מול אנשים גם כאשר הייתי לבד השתדלתי לבכות מתחת לזרם מים. בפעמים המעטות בהן כן בכיתי מול אחרים הייתי מרגיש את אור הזרקורים מכוון לעברי ולא מהסיבות שרציתי. לצערי בשנתיים בהן הכרתי את ברוק יצא לי לבכות מולה חמש פעמים -לפחות הפעמים שזכרתי כי לא זכרתי מה אני עושה כשאני שיכור- ושיערתי לעצמי שהיא חושבת שאני תינוק.

"אוי מתוק שלי אתה שובר לי את הלב." ברוק קראה וחיבקה אותי בחוזקה כך שתלתליה כיסו את פניי. היא התרחקה ממני ומחתה את דמעותיי עם האגודלים שלה. "אני כל כך שונאת לדעת שמישהו פגע בך ככה." קבעה. "אתה צריך לנקום בבן זונה הזה בצורה שתגרום לו להתחרט שהוא פגע בך אפילו רגע אחד."

הרגשתי את המחנק בגרון שלי התקשיתי לנשום מהבכי שלי שלא פסק התחלתי כבר לחשוב שהראיות שלי עומדות לקרוס מהעומס. בסופו של דבר הצלחתי לשוב לנשום באופן סדיר והרמתי את עיניי בחזרנ לברוק. נשכתי את שפתיי בתוך פי בהיסוס, הרעיון שלה נשמע לי מטורף. יותר מידי מטורף ולא מתאים לי. בצעירותי סבלתי מבריונות של אנשים, והמחשבה להיות אחד כזה לא מצא חן בעיניי, לא רציתי לסובב את הגלגל על אדם אחר ונזכרתי באמא שלי שתמיד אמרה לי שלכל אחד מגיעה הזדמנות.

"אני לא יודע אם אני רוצה." אמרתי בסופו של דבר בקול חלש. אך הסקרנות שלי התחילה לגבור על הרתיעה שלי. "אבל גם אם כן..." אפשרתי לשאלה שידעתי שאני אתחרט עליה לחמוק משפתיי; "איך אני בכלל יכול לעשות את זה?" חיוך ערמומי נפרש על שפתייה הכהות והעבות של ברוק, חיוך שגרם לי לחשוב - 'הו דדפול הקדוש איזו תיבת פנדורה שלא הייתי צריך לפתוח פתחתי?'

"אז ככה," היא התחילה להציג את האסטרטגיה שלה בטון שגרם לי לחשוב שהיא עשויה לשלוף ממתחת לשולחן שלי לוח גיר וגיר ולכתוב עליו תוכנית שלמה. "קודם כל תפלרטט איתו, תגרום לו לרצות להחזיר אותך לחיים שלו באופן נואש, תגרום לו לרצות אותך בכל מובן ולא רק בתור סטוץ."

התוכנית שלה נשמעה לי מופרחת ודמיונית מידי גלגלתי את עיניי בתגובה. "תצאי מהסרט שנכנסת לתוכו, הוא גם לא נשמע כל כך טוב." התרגזתי. "אף אחד אף פעם לא רצה אותי, לפחות לא באמת מה לא ברו-" לא סיימתי את המשפט כי האישה העצבנית העיפה לי סטירה מצלצלת, אני לא מתכוון לסתם סטירה בין חברים אלא סטירה סטירה, אחת שגורמת לך לשמוע צלצולים ומסבירה למה קוראים לה מצלצלת. אחת שגורמת לאזור לעקצץ כמו מיליון מחטים, ואתה יודע בוודאות שהיא אדומה ולוהטת כמו השמש. מסוג הסטירות שרואים רק בטלנובלות ארגנטיניות מוגזמות.