Our friendship

same excuse's

"פעם אחרונה שאנחנו מתערבים איתכן על משהו," זבדיאל מילמל לא מרוצה.

אנחנו מנסות לנצל כל רגע כדי להעביד אותם כמו שצריך.

עד עכשיו הם סחבו אותנו מהמכונית לבית, הגישו לנו אוכל, פינו לנו את הצלחות ולקחו אותנו לספה בסלון.

"אני לא מבין למה עשיתם את זה מלכתחילה," אריק צחק עליהם יחד עם כריס וריצ'רד.

"איך היינו אמורים לדעת שהן מחליקות מקצועיות?" ג'ואל שאל ממורמר וצחקנו.

"אנחנו לא מקצועיות-" התחלתי לומר אבל הם נתנו לי מבט ושתקתי, מחניקה צחוק.

בזמן שאני הלכתי להתקלח איתן הגיע והם צפו יחד בטלויזיה.

אחרי חצי שעה בערך חזרתי לסלון והתיישבתי באי, מחפשת מה לאכול.

"אני אחסוך לך, אין מה לאכול," קלואי התיישבה לידי, אני מבינה שגם היא רעבה.

פתחתי קופסת עוגיות והגשתי לה גם כן, אין לי כוח להכין כלום ואני בטוחה שגם לקלואי אין.

"הקוקו שלך נופל," העירה לי וניסיתי לסדר אותו.

"לא לא, אנחנו נסדר אותו," זבדיאל וג'ואל הגיעו משום מקום ולקחו את הפיקוד על התלתלים.

לא משנה כמה ניסיתי לברוח מהם לא הצלחתי והם סידרו לי את השיער, ניסו לפחות.

"אתם יכולים להשאיר לי שיער בבקשה?" ביקשתי בזמן ששאר הבנים צחקו עליי, וגם איתן וקלואי.

"אולי נקלע לך צמות," ג'ואל הציע וזבדיאל הסכים בזמן שאני ברחתי לכיוון המדרגות.

"לא כל כך מהר," ג'ואל כמובן תפס אותי והחזיר אותי לכיסא.

"בחיים לא סבלתי ככה," מילמלתי ממורמרת.

אחרי עשרים דקות (!) הם סיימו וחיכו שאני אלך לראות איך יצא.

"אני מפחדת לראות,".

בסופו של דבר הלכתי לכיוון המראה והזדעזעתי.

"אלוהים מה זה חוסר הסימטריה הזה?" התחלתי לפרום את ה'צמות' שהם עשו לי.

"רק חפיפה תעזור לך," קלואי ייעצה וידעתי שהיא צודקת. העפתי לזבדיאל ולג'ואל מבט לא מרוצה ועשיתי את דרכי שוב למקלחת.

..

"מה שעשינו לך היה יותר יפה," הם העירו לי כשחזרתי לסלון ואפילו לא חייכתי, מה שגרם לכריס לצחוק אפילו יותר.

"יש פה מקום," ג'ואל פינה לי מקום אבל נדתי בראשי. "אני לא סומכת על אף אחד מכם יותר," מילמלתי ועשיתי את דרכי אל המקום שליד איתן וקלואי.

"כן, התיישבת שם רק בגלל זה," ריצ'רד צחק עליי בספרדית והצחיק גם את הבנים.

"אני שמח שניצלתם את היום הזה כמו שצריך אבל עכשיו אתם חוזרים לדירה," רנאטו הודיע והבנים לא היו מרוצים.