קטעי כתיבה שירים ומחשבות על החיים

כאב של פרידה (קטע)

כאב.

ישנם הרבה סוגים של כאב.

כאב הוא לא רק פציעה נפשית או גופני, הוא הרבה יותר מזה.

כאב זה דבר שלעולם לא עוזב אותך באמת וברוב הפעמים גם לא מחלים. לפעמים עם הזמן הוא קטן, והופך קטן עד שאתה כבר לא שם לב אליו כי הוא כבר חלק מימך, אבל הוא עדיין שם. לעולם לא מרפה ועוזב ועד שחשבת שסוף סוף הרפת ממנו קורה משהו ששוב מזכיר לך את הכאב ואתה בעצם מגלה שהוא לעולם לא עזב.

ישנם סוגים רבים של כאב ושום כאב אינו דומה לשני.

כאן אני אדבר על סוג כאב ספציפי אחד. על השאר אני אפרט בהמשך אבל בפרק זה אני אתמקד בכאב אחד בלבד: כאב הפרידה.

שאדם קרוב אליך, חבר קרוב או קרוב משפחה, עוזב.

עובר לעיר, או אף מדינה, אחרת, והיחסים בינכם לעולם לא יהיו כמו קודם לא משנה כמה תנסו לשמר את הקשר.

וזה לא בהכרח שאדם שקרוב אליך עוזב, לפעמים יכול להיות אתה זה שעוזב.

שאתה נאלץ לעבור למדינה או עיר אחרת לא מרצונך, עובר לבית ספר או מקום עבודה חדש, ואתה צריך להיפרד מכול החברים הקרובים לך.

אומנם יש דרכים שעדיין אפשר לשמור על קשר בין מרחקים, אך האמת היא שהדרכים האלה לרוב לא מחזיקות מעמד יותר משנה שנתיים. 

קשה לשמור על קשר טלפוני כשאתה לא באמת נפגש עם האדם שאתה מתכתב/מדבר איתו פנים אל פנים. יש לך עוד חיים לנהל.

וככה הקשר מתנתק.

ואתה באבל על הקשר שנאבד. אתה בטוח שלעולם לא תמצא עוד קשר כמו שהיה לך. אתה הופך מסתגר, קשוח, ועוקצני, כי אתה בטוח שאתה לא תמצא עוד קשר מיוחד כמו שלך היה, ומקיף את עצמיך באלפי חומות.

מי כמוני יודעת. אני עברתי את זה. ובמובן מסויים אני עדיין עוברת.

גם לי היה (תהיו בטוחים שזה שעברתי לא היה מרצוני) קשר מיוחד, חברים מיוחדים, שאני בטוחה שלעולם לא אמצא עוד כמוהם בשום מקום כי הקשר שהיה לי איתם היה מיוחד ויחודי ולעולם לא אמצע עוד כמוהו.

בשנים הראשונות עוד שמעתי על קשר איתם, וכשהייתי איתם באמת הרגשתי כמו אני הישנה, הפתוחה והידידותית יותר.

אבל עם הזמן הקשר ניתק. כולם היו בבתי ספר החדשים שלהם, עסוקים בחברים החדשים שלהם, ואני נשארתי לבד.

אז עשיתי מה שכול אידיוט היה עושה.

הקפתי את עצמי באלפי חומות. הפכתי לאדם סגור ועוקצני, מרוחק מכולם, ששונא את כול העולם, רק כי הייתי בטוחה שלעולם לא אמצע עוד קשר כמו שהיה לי ולכן לא טרחתי אפילו לנסות. רק הרחקתי את עצמי מכולם, אפילו מהמשפחה, ונשארתי סגורה בתוך עצמי. הפכתי לאדם שונה ב 180 מעלות.

הייתי בטוחה שלעולם לא יהיה לי קשר מיוחד כמו שהיה לי איתם.

ובמובן מסויים צדקתי- באמת לעולם לא יהיה לי קשר כמו שהיה לי איתם. אין עוד בני אדם בדיוק כמוהם. הם מיוחדים ויחידיים והקשר איתם זה דבר שלא יחזור על עצמו שוב.

אבל גם טעיתי-

אומנם לעולם לא יהיה לי עוד קשר כמו שהיה לי איתם, סגרתי את עצמי גם לקשרים חדשים. הייתי בטוחה שאף אחד לא ירצה איתי קשר, ועכשיו נשארתי בודדה ללא חברים. זאת הייתה טעות.

אל תחזרו על הטעות שעשיתי אני.

תפתחו את עצמיכם.

גם אם נדמה לכם שלעולם לא תמצאו חברים חדשים כמו שהיו לכם, זה נכון, שום חברים לא יכולים להחליף את החברים שהיו לכם. אבל בכך שאתם סוגרים את עצמיכם מפני כולם אתם מונעים מחברים חדשים להיכנס ובסוף אתם תישארו כמוני- בלי חברים בכלל, מתבודדת, ומרחיקה ממני את כול העולם ואחותו. אפילו את המשפחה שלי הרחקתי ממני.

זה היה טעות.

אל תחזרו על הטעות שאני עשיתי. תפתחו את עצמיכם. ומי יודע? אולי תמצאו חברים טובים אפילו יותר מהקודמים.

הם לעולם לא יוכלו להחליף את החברים הקודמים שהיו לכם, תמיד ישאר אצליכם חור בלב בגלל החברים הקודמים, אבל הלב הוא מקום גדול, יש בו מקום גם לחברים חדשים.

עם הזמן, החור בלב של הפרידה מהחברים הקודמים מצטמק, עד שנשאר רק חור קטן שכבר בקושי כואב, והחברים החדשים תופסים הרבה יותר מקום.

אך אל תסגרו את עצמיכם בפני כולם. בכך רק תחמירו את המצב והוא יהיה גרוע יותר. לעולם לא תוכלו להחלים באמת והכאב ילווה אתכם עד יומכם האחרון.

אוליי תסבלו יותר כאב בכך שתפתחו את עצמיכם, יש סיכוי שיבגדו בכם, אתם יכולים להיפגע, זה נכון, אבל אתם לעולם לא תדעו עם לא תנסו. שווה להיפגע אבל בסוף למצוא חברי אמת מאשר להישאר בודדים לנצח תסמכו עליי. אני עברתי את שניהם.

וחוץ מזה מה שווים החיים בלי קצת כאב? הכאב הוא זה שנותן טעם לחיים.

כן יש סיכוי שתיפגעו, כן יש סיכוי שלא תמצאו, אבל אם לא תנסו- לעולם לא תדעו מה באמת היה יכול לקרות. וייתכן שתפסידו חברים חדשים מדהימים אף יותר מהקודמים.

הם לעולם לא יוכלו להחליף את החברים הקודמים, אך בהחלט יוכל להיות לכם גם איתם קשר מיוחד ונדיר מדהים לא פחות מהקודם.