קטעי כתיבה שירים ומחשבות על החיים

הבטחה שבורה (קטע כתיבה)

כאן אני אפרסם קטע כתיבה מאחד הספרים.

בכול יום עולות לי הרבה סצנות לראש לספרים העתידיים שלי, שאני מתכננת לכתוב.

הקטע הזה התחיל בתור סצנה פשוטה שעלתה לי לראש בסביבות עשרים לחמש לפנות בוקר. היא המשיכה והתפתחה והפכה לקטע שאני אפרסם כאן עכשיו שאני ממש גאה בו.

הקטע הזה יהיה שייך לספר הרביעי בסדרה Love in the Sky ורק שתדעו לקטע לדמויות הראשיות קורים סקאיילר וג'ייק.

כיוון שזה הספר שאני הכי מתחברת אליו מכול הספרים שלי אז יהיו עוד לא מעט קטעים משם. זה רק הראשון מבינהם אבל הוא זה שאני הכי מתחברת אליו מכול אלה שכתבתי עד עכשיו.

_____________________________________________

"אבל אתה הבטחת," אמרתי בקול שבור וחנוק מדמעות. לא מאמינה שהכול היה רק שקר אחד גדול. רק הצגה אחת גדולה.

"הבטחת שלעולם לא תעזוב אותי," אמרתי נשברת עוד יותר מבפנים.

"אז הכול היה רק משחק בשבילך הא? זה מעולם לא היה אמיתי. אף פעם לא רצית אותי אלא את הגוף שלי. בן זונה." סיננתי מבין שיניי מכינה את עצמי לסטירה כמו בפעם האחרונה שקיללתי את אמא שלו אבל היא לא הגיעה. המשכתי.

"אני הייתי סתם עוד אחת בשבילך הא? משהו חד פעמי. ואחריי שהשגת אותו איבדת עניין. מדהים איך אתה יכול להתהפך במאה שמונים מעלות ביום אחד. יום אחד מכתיר אותי לנסיכה שלך ואומר שתיתן את כל העולם בשבילי ואני ואתה לנצח יום לאחר מכן אתה מפיל את כל הכתרים מראשי. רק אתמול היית האדם הכי מושלם שיכול להיות. הענקת לי לילה קסום ומופלא מהאגדות. הראת לי את שיא העדינות והכבוד שלך. ועכשיו? אתה ההפך הגמור. תמיד התעקשתי להאמין שאתה טוב. הגנתי עליך בפניי כולם. חשבתי שאתה בן אדם טוב לב מבפנים שפשוט לובש אלפי מסיכות להסתיר את העובדה שהוא בסך הכל כמו כולם. אז נחש מה? הימים שחשבתי ככה נגמרו. אתה בדיוק מה שאומרים עליך. אני שונאת אותך!" התפרצתי עליו ברמות כעס ושנאה שלא ידעתי בכלל שאני מסוגלת להגיע עליהן.

אני שונאת אותו!

"אתה שקרן!" התפרצתי עליו בעוד הדמעות זולגות מעיניי ופצחתי במטר אגרופים הישר על חזה הפלדה המפוסל שלו.

הוא אפילו לא ניסה לעצור אותי יודע שזה מגיע לו. למרות שקשה לי להאמין שזה באמת הזיז לו. סתם עמד שם כמו בובה סופג את כול מה שאני מטיחה עליו. הוא לא הכחיש כלום, הוא לא חזר בו ואמר לי שהכול היה טעות והוא אוהב אותי, הוא סתם עמד שם סופג את כול מה שאני מטיחה עליו יודע שזה מגיע לו.

היכתי אותו שוב ושוב בחזו כשהדמעות זולגות שורפות מעיניי עם אגרופיי בכעס ושנאה אינסופיים (כמובן שזה לא הזיז לו בכלום ואני בטוחה שנוצה יכלה להזיז אותו יותר ממני) עד שנחלשתי מרוב מכות בעוד הדמעות זולגות מעיניי כמפל בלתי פוסק ולא נראה לי שהוא יפסק בזמן הקרוב.

ניסיתי להדחיק את הדמעות חזרה פנימה לא להרשות לו לראות אותי נשברת אבל ללא ההצלחה.

לרגע חשבתי שראיתי בעיניו הבהוב של רגש שנראה כמו חרטה? צער? כאב?

לשבריר שנייה הייתה בי תקווה שהוא יעצור אותי והוא מתחרט על מה שאמרובאמת אוהב אותי אבל היא התנפצה מהר מאוד כשהזה נעלם שלא היה והוא לא עשה שום צעד, שום פעולה לבטל את מה שאמר.

לא יכולתי לסבול את זה יותר ויצאתי מהמבנה בריצה רצה על החול ברגליים יחפות. יצאתי מהבניין והעפתי מבט אחרון אל עברו לפניי שהפנתי לו את גבי לנצח.

זה לא הג'ייק שאני מכירה. מסתבר שלא הכרתי אפילו קמצוץ מג'ייק האמיתי. איפה הג'ייק שלא וויתר עליי מהרגע הראשון ונלחם כדיי להשיג אותי? שעבר איתי את כול התקופות הקשות שלי? איפה הג'ייק שאמר לי שהוא אוהב אותי? שהוא לעולם לא יעזוב?

איכשהו, מכול האנשים, הוא האחרון שחשבתי שיעשה לי את זה.

נכון, שמעתי את השמועות עליו, אני יודעת מה המוניטין שצמח לו, אבל הג'ייק שאני הכרתי היה אחד טוב לב, ונחמד, לפעמים קצת שחצן ובעל ביטחון עצמי גבוה, שהיה קר כלפיי כול העולם מבחוץ אבל כלפיי היחס שלו תמיד היה אוהב וחם.

מתברר שהכול היה רק הצגה אחת גדולה.

הייתי יחפה והחול הלוהט שרף בכפות רגליי אבל לא היה לי אכפת. ליבי כאב יותר עד שבקושי הרגשתי את זה. בשלב מסויים זכוכית שבורה שהייתה על החול חדרה לכף רגלי ופצעה אותה וירד הרבה דם אבל בקושי הרגשתי את זה עם שריפות הכאב שהתחוללו בליבי.

כאב לי כמו שלא כאב לי מעולם.

וב16 שנות קיומי הקצרות כבר כאב לי הרבה. יותר מכול אדם ממוצע.

השתקמתי מהרבה דברים, אבל אני לא חושבת שאני אי פעם אוכל להחלים.

לא מזה.

לא ממנו.

אני שונאת אותו!

הלוואי שימות-

הוא וכול העולם!