קטעי כתיבה שירים ומחשבות על החיים

זמן (קטע)

כשהייתי קטנה, כול הילדים בשכבות הגבוהות נראו לי כול כך גבוהים. רק חלמתי שיום אחד גם אני אגיע לגובה הזה.

אבל כשגדלתי, פתאום נעלמו כול הילדים הגבוהים.

עד שיום אחד הבטתי במראה וגיליתי מה הסיבה.

הם לא נעלמו, פשוט עכשיו אני יכולה להסתכל להם בעיניים. אני חלק מהילדים הגבוהים האלה. עדיין לפעמים שאני מסתכלת במראה אני מופתעת מהגובה שלי, שכול כך גדלתי, ולא מאמינה שזאת אני. זה נראה לי בלתי מציאותי.

עד שהתרגלתי לגובה אחד, פתאום הופ! אני קופצת לגובה אחר. עד שהתרגלתי לחורף, פתאום הופ! כבר אמצע הקיץ.

הזמן אף פעם לא נותן להכיל ולעכל את השינויים שהוא מביא איתו ולפני שתשים לב כבר יגיע השינוי הבא, והבא, והבא, עד שלא תוכל לעמוד בקצב ותיפול.

אבל  האמת היא- שאף אחד לא יכול לעמוד בקצב.

הקצב של הזמן הוא קצב מיוחד, חסר קצב אחיד. אף אחד לא יכול לעמוד בקצב שלו. אבל מי שלא- נופל. 

לפעמים לאחר פרידה כואבת, או כשאתה מאבד מישהו קרוב, או סתם בדיכאון, אתה מבקש שהזמן ייעצר. שהעולם יעצור לרגע וייתן לך לעכל. כי אתה לא יכול לסבול את זה יותר.

אבל הוא לא עוצר. זה שאתה בדיכאון זה לא יגרום לכול העולם להיעצר לרגע. אתה חייב להדחיק הכול פנימה ולהמשיך בקצב.

כי הזמן אף פעם לא עוצר. ואם לא תעמוד בקצב שלו אתה תדרדר ותיפול לבור ללא תחתית שמובילה לדרכים הרסניות שמובילות לדרכים הרסניות אחרות וכו' אז כדאי להיזהר.

הרבה פעמים ביקשתי שהזמן יעצור. ביקשתי שרק לרגע אחד הזמן יעצור וייתן לי לעכל. ייתן לי להכיל.

אבל הוא אף פעם לא עוצר. ואם לא תלמד לעמוד בקצב שלו- תמצא את עצמיך מהר בתחתית.