Broken

פרק 18 - המייל

היום ה16:
טאי:
עיניי נפתחו לאחר מספר שעות מצומצם של שינה
לא הצלחתי להירדם כל הלילה
אביאל היה לצידי וחיבקתי אותו
לפתע דילן נכנס
״היי״ הוא לחש לכיווני
הוא החזיק בידו מגש של אוכל
הוא הביא לי אותו ושם לי אותו על הברכיים
״תאכלי״ הסתכלתי על האוכל
והתחלתי לאכול אותו
הסתכלתי על אביאל שעדיין ישן וליטפתי את שיערו ברכות
״אני מצטער על האובדן שלך טאי״ הסתובבתי לפגוש במבטו של דילן
לא עניתי לו לא רוצה לשמוע את דברי השקר שלו יותר
״טאי תעני״ המשכתי לא לענות
הוא נאנח
״את רוצה להיענש לא הבנתי״
״אתה באמת הולך להעניש מישהי שאיבדה את ההורים שלה אתמול?״
הוא הסתכל עלי
״אם מישהי תתפנק פה יותר מידי אז אני אצטרך לנקוב בצעדים״
״רק תנסה״ אמרתי בנימה מאיימת
״בסדר גמור״ הוא חייך חיוך ערמומי
הוא יצא מהחדר
לא פחדתי ממנו יותר , כבר לא אכפת לי מהעונשים שלו
המשכתי לאכול מהמגש שהוא הביא לי
אביאל התעורר
״טאי״
״כן״ הסתובבתי אליו
״אני יכול ללכת לליה?״ הוא שיפשף את עיניו
״בטח בטח״ הוא קם במהרה והלך לליה
נכנסתי למקלחת להתנקות קצת
יצאתי מהמקלחת עם מגבת כדי לקחת בגדים מהארון שתמיד דילן משאיר לי שם בגדים אחרי שאני מתקלחת
בדיוק דילן נכנס וניסיתי להסתיר את עצמי עם המגבת שלי
הוא חייך
״את לא חייבת להסתיר את עצמך אהובה״ בטח שכן
התרחקתי ממנו
״אני צריכה להתלבש״
באתי להיכנס לחדר האמבטיה אך הוא עצר אותי
הוא נישק אותי בכוח
״תעזוב אותי״ ניסיתי לדחוף אותי שיעזוב אותי פעם אחת למנוחה
אך הוא לא הקשיב, טוב כי זה דילן הוא אף פעם לא מקשיב
הוא הוריד לי את המגבת
״אמרת לי לנסות אז אני מנסה״ הוא לחש באוזני ורעדתי
״תעזוב אותי״ בעטתי לו במקום הרגיש , לקחתי את המגבת ורצתי משם
״טאי תחזרי לפה!״ הוא צרח לעברי אך המשכתי לרוץ
יצאתי מהשער עם מגבת בלבד
השומרים חסמו לי את היציאה
״תנו לי לצאת מפה!״ צרחתי לעברם וניסיתי לצאת ולעבור אותם
דילן תפס אותי והרים אותי
״לי לא עושים בעיות טאי״
הוא נכנס למשרדו והפיל אותי על הספה שלו
הוא הוציא את המגבת שלי
״אחרי זה תקבלי עונש״ הוא ליטף את פניי
הוא קם ונעל את הדלת
הוא התקרב אליי ועלה מעליי
הוא נישק את צווארי
הוא הוציא את חולצתו ואת מכנסו לאחר מכן את התחתון שלו
הוא נכנס אלי בלי רחמים
אני שתקתי ממעשיו הפסקתי להילחם כי זה לא יעזור בכל מקרה תמיד הוא יהיה השולט פה.
״עכשיו העונש יקירה״ הוא נישק את הלחי שלי וקם ממני
הוא לקח שוט
״הפעם את סופרת איתי יקירה״
״אם לא נצטרף לעשות מההתחלה״ הוא הסתכל עליי והנהנתי אליו
עשיתי כדבריו אחרי כל הצלפה אמרתי איזה הצלפה זו הייתה עד ההצלפה ה30
הוא סיים ויצא מהמשרד
נשכבתי בספה למשך כמה דקות עד שקמתי ולקחתי את המגבת כדי להתכסות בה
הסתכלתי סביבי על המשרד שלו
אף פעם לא הייתי פה חשבתי לעצמי
התיישבתי על הכיסא שלו והסתכלתי על המחשב
הסתכלתי על הדלת כדי שדילן לא יכנס בטעות ויראה מה אני עושה בחדר שלו כי לא באלי לקבל עוד עונש שלו
נכנסתי למייל שלו כדי למצוא מידע כלשהו
עיניי נכלאו על מייל אחד שדילן קיבל היום
רציתי ממש ללחוץ על זה מרוב סקרנות
לחצתי
היי דילן, רציתי להגיד רק תודה על מה שעשית אתמול , עזרת לכולנו להימלט מצרה שעלולה לסכן את כולנו , המורדים האלה שכלאנו היו יכולים להרוס אותנו , הם כמעט ברחו ממקום המילוט שלהם ואיימו עלינו לספר לכל העולם מה אנחנו עושים במדינה שלנו , אם הם היו יודעים הלך עלינו וכולנו היינו נופלים , דרך אגב סיפרת לזאתי שנמצאת אצלך שההורים שלה היו חלק מהמורדים? אני מקווה שהיא קיבלה את זה טוב , אם לא אתה יודע מה לעשות ;) , אז דילן לסיכום רציתי להגיד לך תודה על תרומתך ועל הריגת כל המורדים שהיו לנו בכלא , אם אתה צריך משהו כולי אוזן ואני מוכן לעזור לך בכל צורך.
שלך,
המפקד ליאו.

הבטתי במכתב המומה
דילן הרג את ההורים שלי
׳הוא הרג את ההורים שלי׳ משפט זה הדהד במוח שלי
סגרתי מהר את המחשב ורצתי במהירות ל׳חדרי׳ סגרתי את הדלת והתיישבתי ליד הדלת שאני מחזיקה ברגליי קרוב למותניי
אני לא מאמינה שזה קורה , אני מוחזקת בידי מישהו שהרג את ההורים שלי
הדמעות ירדו לי כבר ממזמן
לאחר 10 דק התאוששתי קצת והלכתי להתלבש
אחרי שהתלבשתי התיישבתי במיטה ובהיתי בקיר
אני כבר רוצה לברוח מפה

-ערב-
ירדתי למטה והעמדתי פנים שלא ראיתי כלום במחשב בבוקר
״היי יקירה״ דילן הסתכל עליי והוביל אותי לשולחן
התיישבתי בכיסא ואכלתי בשקט
דניאל הסתכל עליי וסימן לי משהו עם מבטו
אני הבנתי מה הוא רוצה
אחרי האוכל דניאל לקח את ידי מבלי שדילן יראה ועלינו לחדר שלו
הוא נעל את הדלת
״את בסדר?״ הוא התקרב אליי וחיבק אותי קלות
״דניאל״
״אמ״
״גיליתי משהו״
הוא הסתכל עלי במבט מבולבל
לקחתי את ידו והתיישבנו במיטתו
״ראיתי במחשב של דילן מין מכתב כזה ומתברר שהמכתב היה הקרת תודה על מה שדילן עשה , ומה שדילן עשה זה להרוג את המורדים שהיו לו״
הוא המשיך להסתכל עלי ועדיין לא הבין לאיפה אני חותרת
לקחתי נשימה ארוכה
״ההורים שלי היו מהמורדים האלה דני״
״זאת אומרת ש״
״כן דניאל , דילן הרג את ההורים שלי״ דניאל הסתכל עליי המום וחיבק אותי שוב
״אני מצטער״ הוא נישק את קודקוד ראשי
״זה לא אשמתך״ לחשתי לכיוונו
״טאי תסתכלי עליי״ הסתכלתי עליו
הוא ליטף את שערי קלות
״את האדם הכי חזק שאני מכיר אוקי את תעברי את זה״ חייכתי אליו חיוך קטן
הוא חייך אליי חזרה ונישק את שפתיי
״טוב בואי אני צריך לדבר איתך על כמה דברים״
הסתכלתי עליו מחכה לשמוע מה יש לו להגיד
״עידן דיבר איתי ו״
״כנראה יש שינוי בתוכנית״
״אם הוא אומר לי שהוא דוחה עוד פעם את התוכנית בריחה שלנו״
״לא טאי הוא מקדים את זה״
״באמת?״
״כן״
״מחר בערב זה מתחיל אוקי?״ הנהנתי במהירות
״אני ועידן נעלה למשרד של דילן בזמן שאת תסיחי את דעתו של דילן , אנחנו נכבה את כל האורות והחשמל , אני אקח את הילדים ועידן יקח אותך מהר לרכב שלו , אני והילדים נבוא אחרייך כנראה השומרים ירדפו אחרינו אז נצטרך ללכת משם כמה שיותר מהר, בדרך נאסוף את הולי וניסע מהר לשדה התעופה ומשם ניסע לקנדה בסדר?״
״דווקא לקנדה?״
״כי קנדה זו מדינה שמחזיקה את כל הנמלטים מפה ומכל מיני מדינות אשר השלטון השתלט עליהן״
הנהנתי אליו
״בסדר״ הוא חיבק אותי ונישק את שפתיי
״זה נגמר טאי את יכולה להגיד שלום לדילן ומהמקום הזוועתי הזה״
חייכתי אליו

תודה לאל.