העולם על פי אף אחד

התעוררות

זה היה היום הראשון. לא "יום ראשון" כמו שהתברר לי אחר כך שקוראים לזה.

התעוררתי.

אני 2, לפחות ככה אני ו3 קוראים לי. שלוש הוא התאום שלי, בערך, האמת היא שאנחנו בעצמנו לא יודעים מי או מה אנחנו בגלל שאף אחד לא אמר לנו מי או מה אנחנו. כל מה ששנינו זכרנו, או לפחות אני כי לא יכולתי לדעת מה שלוש זוכר ואם הוא משקר, זה שהתעוררתי. אני לא יודע למה או איך, אני רק יודע שזה קרה. אני גם לא יודע איך הגעתי לשם או מתי הגעתי לשם וגם לא ידעתי מי זה ה"אני" הזה שפתאום התעורר בשום מקום מתישהו איכשהו בלי הסבר.

לא ידעתי אז שאני לא אמור להתעורר סתם ככה. גם לא ידעתי מה זה להתעורר. רק ידעתי שאני שתיים וגם שאני יכול לדבר ושאני קיים (טוב, גם בזה לא הייתי בטוח) את שלוש לא הכרתי לפני ההתעוררות אבל הוא אמר שהוא התאום שלי וגם הוא לא זוכר כלום. אני עדיין לא יודע אם אני סומך עליו אבל בנתיים החלטתי שכדאי לי לסמוך עליו, הרי גם הוא התעורר יחד איתי. כשאני ושלוש התעוררנו (כשאני התעוררתי הוא כבר היה ער אז אני מניח שגם הוא התעורר) הינו נראים שונים אחד מהשני אומנם באמת נראנו כמו תאומים, אותו גובה, אותו מבנה גוף, הוא טען לפחות שגם אותם עיניים אבל כששאלתי אותו איך הוא יודע מה צבע העיניים שלו הוא אמר שהוא רק מנחש והתחמק לנושא אחר. אבל השוני בנינו בזמן ההתעוררות היה הבגדים שלבשנו, לי היו בגדים כחולים לגמרי, כחול עמוק וכהה, חולצה ארוכה מכנסיים ארוכים ושיער שחור חלק עד הכתפיים. שלוש לבש חולצה לבנה חלקה ומכנסיים שחורים. גם הם היו ארוכים.

לא ידעתי מה המשמעות של זה באותו הרגע אבל דחיתי את השאלה הזאת לאחר כך, קודם לצאת מהכלוב הזה.

זה לא היה בדיוק כלוב אבל זה מה שהוא היה. חדר אפור מרובע ומואר. מקור האור לא היה ברור אבל בחדר פשוט היה אור. לא היו מנורות או לפידים (לא שידעתי מה זה) הוא פשוט היה מואר. לקחתי את זה כמובן מאליו כי לא ידעתי שזה לא אמור להיות ככה. ועכשיו בערך בדיוק הרבה זמן או מעט זמן מה שלא יהיה הזמן הזה, אחרי שהתעוררתי אני עדיין בחדר ביחד עם שלוש. ידעתי שיש משהו בחוץ. משהו גדול, אדיר, בלתי נתפס על הדעת, משהו כבד, משהו שאני יכול רק להרגיש אבל לא לראות. ובכל זאת למרות כל הגודל, העוצמה האדירה והעובדה שאני לא יודע מה זה או אם זה בכלל קיים, ידעתי שאני יכול לשלוט בזה.

בהתחלה ניסיתי לספר את זה לשלוש והוא נראה ממש מתלהב, מתלהב מידי. החלטתי שהעניין הרב שהוא מגלה בזה הוא קצת מאוד מאוד לגמרי מחשיד אז הפסקתי לספר לו על זה. הוא ניסה לגרום לי לדבר על זה כמה שיותר ולהגיד בדיוק מה שאני מרגיש שיש בחוץ אבל אני שיקרתי ואמרתי שאני כבר לא חושב שיש משהו בחוץ למרות תחושת העוצמה של מה שיש בחוץ, למרות שידעתי שאם אני רק אגע בדבר הכביר מימדים הזה אני אוכל לעשות הכל.

כל זה כמובן לא עזר לי בכלום בגלל דבר חדש שהתחיל לאחרונה, מן דבר כזה בבטן, תחושה פיזית או בעצם לא פיזית. תחושה כזאת כואבת אבל לא בדיוק כואבת. תחושה מעצבנת ממש עינוי זה הדבר הכי כואב ולא כואב שהרגשתי אי פעם (לא שאי פעם זה הרבה כל כך). משהו שקשור בפה. לא ידעתי איך אבל היה לזה קשר לפה. התחלתי לבדוק את הפה שלי, אולי משהו לא בסדר בו. אחרי כמה זמן (לא ידעתי איך למדוד את אותו זמן אז המצאתי את השיעמומון- הזמן שלוקח להשתעמם) הבנתי שהכל בסדר בפה שלי אז עברתי לדבר השני שהציק לי, צד שמאל שלי בערך באמצע הבטן ומקדימה. זו תחושה כזאת של צביטה לא נעימה אבל לא ממש כואבת. שלוש אמר לי שאנחנו צריכים להכניס משהו לפה לפני שנמות מרעב. לא הבנתי מה זה אומר "להכניס משהו לפה" הרי מהפה מוציאים את הקול. הדבר הזה שאותו אני כן יודע שבעזרתו אני מתקשר עם שלוש. וגם המילה רעב צבטה לי בראש. אני זוכר את המילה הזאת אבל מאוד במעורפל. לא הבנתי איך זה שהוא יודע יותר מילים ממני כי התעוררנו באותו הזמן ואנחנו תאומים. זה רק חיזק אצלי את החשד שמשהו מוזר בשלוש. שהוא לא אומר את האמת, לפחות לא את כולה. לא יכולתי להתרכז בזה יותר. ה"רעב" חירפן אותי!!! אני כעסתי נורא על זה שאני כל כך רעב. הייתי כל כך רעב שלא יכולתי להגיד אפילו כמה שיעמומונים עברו. זה הרגיש כמו נצח. הייתי רעב הרגשתי עייף תשוש ומעוצבן. פתאום כשהגעתי לשיא של הרעב שאפשר להרגיש אחרי אין ספור שינות וקימות אולי אפילו אלפי שיעמומונים אני ושלוש הרגשנו רעד. הרעד בא מבחוץ. קול עצום של משהו נשבר ונסדק. זה היה המשהו שהרגשתי. קול של קרח. לא הבנתי מאיפה אני מכיר את הקול הזה כל כך טוב וזה גם לא היה כל כך אכפת לי באותו הרגע. רק ידעתי שבעזרת הקרח שבחוץ אני אפסיק להיות רעב. שלוש נראה מאוד נרגש עם זאת גם קצת חושש אבל זה לא שינה לי בכלל באותו הרגע. רק חשבתי על דבר אחד, טוב אולי שניים- אני חייב לצאת מכאן בעזרת הקרח ושאני חייב לאכול ברגע שבו אני יוצא מכאן. פתאום היה עוד רעד מלווה בקול סדיקה אדיר. נזכרתי בתחושה שהרגשתי, שאני יכול לשלוט במה שבחוץ. לא חשבתי שמה שבחוץ זה קרח אבל אני ידעתי שאני יכול לשלוט בו. עכשיו הרגשתי את התחושה הזאת שוב וידעתי שהיא נכונה.

אני שתיים.

אני לא יודע מי אני ומה אני.

אני שולט בקרח.

אני בשום מקום.

רק אני ושלוש קיימים.

וזה הכל.

זה כל מה שאני צריך לדעת ובכל זאת נותרה רק עוד שאלה אחת.

מי זה אחד?