והארי שעמד שם מבולבל נזכר בצעקה ששמע כשנכנס ושאל את מאלפוי " את מי אסור לך לאהוב ? " בחשש שאוכל המוות שיושב מולו ירביץ לו " לא עניינך " ענה דראקו כשהדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניו והוא כל כך רוצה לצעוק ' אתה , אני אוהב אותך ' אבל ידע את הסיכון שבכך "אוקיי ,מי עשה לך את הצלקת ?" המשיך הארי לשאול את הסלית'ריני החלש והנער ענה לו בתשובה " ב-בבקשה תעזוב את ה-המקום " הארי היה המום מכך שמאלפוי ששונא אותו כל כך ביקש ממנו משהו בנימוס , הארי לא רצה לעזוב את הסלית'ריני שהרגיש כאילו חייב להגן עליו בכל מחיר ולשמור שיהיה שמח , המחשבות על מאלפוי לא הפסיקו להצטבר אבל השאלה שהכי עניינה אותו הייתה ' למה שמאלפוי יבכה ? ' והוא ענה למאלפוי " לא " דראקו ששמח כל כך לשמוע את קולו של הארי אך ידע שזה רק יקשה עליו אמר לו פעם נוספת " הארי , תצא מפה לפני שאני אהפוך לאלים ואפגע בך " מאלפוי התמלא כעס על עצמו ועל כך שלא יכל פשוט לקום ולנשק את אהבת חייו רק בגלל איזושהי מורשת מטופשת צעק " ת-תצא מפה כבר " בקול חזק ורועד ומייד קרס על הרצפה בבכי בגלל כל המחשבות שהציפו את ראשו , הארי מיד התכופף הרים אותו והושיב אותו בעדינות על השיש שממנו עשוי הכיור ואמר...
YOU ARE READING
אידיוט! Drarry Fanfiction 《Hebrew》
Fanfictionנכתב בכיתה ז' בזמן שיעור מתמטיקה. אל תצפו ליותר מדי. דראקו והארי אויבים מושבעים ותמיד היו כאלה אבל מה יקרה אחרי ארוחת בוקר גורלית אחת? כתוב נוראי ולא לפי הדמויות בכלל...
