כריס לא חזר ואני התחלתי לדאוג. האם הוא נטש אותי ואת אנאל וחזר לבדו? או שקרה לו משהו? עם כריס קשה לדעת, הוא יכול לחזור לבד כי הוא עצבני על אנאל ואז יחזור לקחת אותנו אחרי שירגע. אך הפעם זה שונה, יש לי תחושה לא טובה לגבי ההעלמות הזו. אנאל מתנהגת מוזר- מדברת לעצמה שטויות כמו "אנחנו נמות" ועוד ועוד- אני תופס את כתפה הרועדת ומסובב אותה אליי "היי מה יש לך?" היא מסתכלת עליי בכאב וניגשת לחבק אותי אך עוצרת את עצמה, אז אני עושה את הצעד ומושך אותה אליי וזה עובד, היא מתחילה לבכות ולשחרר את היושב על ליבה.
נשברתי, כל המתח הזה עלה לי לעיניים אנחנו נתקע בעתיד כלומר בהווה שלי ובעתיד של אדוארד ואז אצטרך לגור ולהתמודד עם אלאור, אני לא יכולה לשאת את זה לשאת את המחשבה שאצטרך לראות אותו כל יום בלי דרך להתחמק מזה.
אדוארד ליטף את גבי והתחושה החמימה הרגיעה אותי וניגבתי את הדמעות, אדוארד תפס את ידי והניח אותה לצידי גופי ולקח את כף ידו המנחמת וניגב את הדמעות שלי "אני לא יכול לסבול את זה" הוא לחש "לסבול מה?" לחשתי חזרה "אני לא יכול לשמוע את קול הבכי שלך, הוא גורם לי לצביטה בלב" חייכתי קלות "אני מצטערת" הוא התרחק ממני בצעד והביט בי "את לא צריכה, אני צריך. אני גורם לך רק לצער וכאב מאז שהכרת אותי, אני אבין אם תרצי להשאר כאן עכשיו כשיש לך הזדמנות לזה" לא לא הוא לא הבין! אני שמחה שהכרתי אותו החיים שלי מסודרים יותר מאז שהכרתי אותו, אבל איך אני אסביר לו את הסיבה לעצב שלי? "דיי זה לא בגללך" "אז בגלל מי?" ועכשיו מה אני עושה? משקרת? "סתם....דודה שלי העלתה בי זכרונות" משקרת.
היא לא משכנעת כל כך, היא פשוט לא יודעת לשקר. אבל אני מעדיף להניח לה ולא ללחוץ עליה "רעים?" היא הנידה בראשה "טובים, טובים מאוד אפילו" והנה, הנגיעה הקטנה בקצה שיערה הסגירה את השקר שלה אבל אני שותק "אז אל תבכי מזכרונות טובים, אני רוצה לשמוע אותך צוחקת" והנה היא עשתה לי טובה וזייפה צחוק "כמעט מושלם" אני משקר והיא מחייכת חיוך עצוב "טוב את רוצה לחזור לדודה שלך עד שכריס יחזור?" אני שואל והיא מהססת אך לבסוף מהנהנת ולוחשת "בוא אחרי".
אז אאלץ להתמודד עם אלאור בסופו של דבר, אנחנו הולכים בשתיקה מעיקה ולבסוף, מגיעים.
אני דופקת ודודה גרייס פותחת לי את הדלת בחיוך רחב "חזרת כל כך מהר?" שאלה וקולה סיפר כאילו ידעה שזה יקרה "כן...החלטנו להעביר פה את הזמן עד שהבוס שלי יחזור" עוד שקר. ואז אלאור ירד במדרגות "גרייס אני רעב יש משהו לאכ-" מבטינו הצטלבו "היי אנה חזרת" הוא חייך חיוך נבוך "כן, חזרתי" לחשתי בקושי רב ונכנסתי יחד עם אדוארד לבית החמים.
אחרי כמה שעות שאני ואדוארד בחדר הישן שלי בבית של דודה גרייס אלאור דופק על הדלת ומודיע שארוחת הערב מוכנה, אנחנו יורדים ומתיישבים בשולחן.
הארוחה הייתה מעיקה, השתיקה צרבה לי בפה ופוצצה לי את הראש משיגעון עד שאלאור כיחכח "אז למה חזרתם?" גרייס הפליקה לו סטירה קלה "אלאור!" היא נזפה בו מה שגרם לאנאל לחייך חיוך שאני כל כך אוהב "איההה בסך הכל שאלתי למה הם חזרו" אנאל כבר לא חייכה וכך גם ליבי "הבוס שלי צריך לטפל בעייניני עבודה וכשהוא יחזור נלך".
אני מקווה שהוא יחזור. איפה אתה כריס?
YOU ARE READING
"היפייפיה הנבגדת"
Mystery / Thrillerאנאל בת ה24 לא זכרה דבר מעברה, היא מנסה להזכר אך לא מצליחה כאילו משהו חסר בה. אנאל מגלה דברים מסתוריים ומפחידים על עברה בעקבות כך היא מכירה בחור בשם אדוארד שגם בהמשך היא מגלה שהוא קשור לעברה. אנאל לומדת איך לבחור חברים במשך חייה ומגלה שהרבה מהחברים...
