פרק 20

35 2 0
                                    

נתקענו בעתיד. איזה יופי!
לא מספיק החמש דקות המביכות שהיו לי עם אלאור אח של אנאל בתור אדוארד של 2018 עכשיו זה יהיה נצח אם לא נצליח לצאת מכאן!
"כריס, מה הבעיה פשוט לפתוח את השער כמו שבאנו לכאן לעזאזל?" אנאל עצבנית, זה ברור.
"וואו איזו חכמה את אם לא היית אומרת לי לא הייתי יודע שאני צריך לפתוח את השער עכשיו אני אפתח אותו אוי רגע! ניסיתי כבר!" וכמובן, שגם כריס עצבני.
"טוב תרגעו שניכם מה שחסר לי זה שתריבו." אנאל גילגלה את עיניה וזרקה לעבר כריס "מטומטם" כריס בא לענות לה אך כבר שיניתי נושא "אולי נחזור לדודה שלך בנתיים? עד שנמצא פתרון" אנאל השפילה את מבטה "אממ אפשר ללכת לבית שלי, הוא ריק" היא אמרה זאת בשקט ואז נזכרתי מה היא אמרה על המשפט 'יש לי בית ריק' וצחקתי.

לגרייס אין מצב שאני הולכת, אני לא אשרוד עם אלאור.
"אממ אפשר ללכת לבית שלי, הוא ריק" בית ריק? כן אנאל, יש לך את זה ביותר סוטה? אדוארד התחיל לצחוק.
"משהו מצחיק אותך אדון?" הסמקתי וכריס גילגל עיניים, דביל.
"את אדומה אנה מה קרה? ספרי לנו מה כל כך מביך אותך" אדוארד שוב התגלגל מצחוק "זה היה פשוט קצת משפט....ס..סוט-סוטה.." אדוארד נחנק מצחוק וזה העלה חיוך על פניי "דיי לצחוק עליי נו" התחלתי להדבק בצחוק שלו ואחרי שניה מצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק איתו ביחד ואז כריס, נעלם.

"לאן הוא הלך עכשיו לעזאזל?!?" אנאל שאלה תוך כדי צחוק "לא יודע אבל זה לא נורא הוא יחזור" היא המשיכה לצחוק וכל הגוף שלי פירפר מהקול המלאכי הזה "אנאל, את רוצה לספר לי מה קורה?" היא הביטה בי בשתיקה, בשניה הזו הרגשתי את החסרון של קול צחוקה בליבי, הרגשתי ריקנות. "מה אמור לקרות?" היא השפילה את מבטה ואני הושבתי אותה איתי על ספסל קטן ונטוש "את יודעת על מה אני מדבר, על כל המתח שבינך לבין דודה שלך ואח שלך" היא התאפקה לא לבכות, ראו זאת וזה קורע את ליבי.
"סתם...אני.." היא שתקה.

"סתם...אני.." מה אני עושה? אמרתי שאשמור את הסוד הזה איתי אבל למה אני כל כך רוצה לספר לו? למה אני עוצרת את עצמי מהאדם היחיד שאיי פעם באמת הקשיב לי?
"אני פשוט...-" לא, לא עכשיו. עדיין לא. "סתם..רבתי עם אלאור" יופי, שקר.
"ריב רציני?" הוא הביט בי במבט שמראה שהוא באמת רוצה לדעת "טוב כן-לא כאילו כן! לא יודעת!" הוא הביט בי בעיניו הלא אנושיות "את יכולה לדבר איתי אנה, זה אני וכמה קצת שאת מכירה אותי ואני אותך אני יכול להגיד לך שאני מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים רבות" חייכתי אליו ועצמתי את עיניי מבושה עד שהרגשתי מגע חמים על שפתיי ואוטומטית ליבי פעם בחוזקה והדבקתי נשיקה כל כך להוטה לאדם שאני מרגישה, שאני הכי אוהבת בעולם!
אבל,
האם לסמוך עליו? לספר לו דברים? את זה אני צריכה לברר.

"היפייפיה הנבגדת"Where stories live. Discover now