הזמן עובר מהר מדי, כבר חודשיים אני כאן ואין דבר לחדש, החלומות המוזרים תוקפים אותי בכל לילה וכל פעם מחדש אני משוכנעת שאני אשמה בדבר מה שאני לא יודעת מהו.
בעוד יומיים כריס קבע שאדוארד צריך לבוא איתי לעתיד, לתקופה שלי, כדי שאלאור לא יחשוד על ההעלמות הארוכה מדי שלי, והאמת, זה הולך להיות אסון.
לקחתי על עצמי ללמד אותו דברים בסיסיים כמו התנהגות ודיבור או סגנון לבוש, כי מי יודע כמה זמן נתקע שם.
דפיקה על הדלת העירה את מחשבותיי. הגיע הזמן ללמד את הנסיך הצעיר להיות בחור.
"אפשר להכנס?" ראשו הציץ מבעד לדלת ואני ציחקקתי "בוודאי" הוא חייך ונכנס "אז השיעור שלנו מתחיל גברתי?" "כן הוא מתחיל עכשיו. אני מצפה שתהיה תלמיד מצטיין בכיתה שלי אדון צעיר כן?" הוא חייך והינהן "קדימה."
כבר שלוש שעות עברו ואני כישלון מוחלט. יותר מדי סלנגים, תנועות ידיים והלבוש...אויי ואבוי.
"אוקיי, עכשיו אתה נראה כמו בחור בשנת 2018" הבטתי במראה, מכנס מוזר בצבע כחול מוזר, חולצה לבנה וקצרה- מי לובש חולצות בלי שרוול?- ונעליי ספורט מוזרות בצבע שחור שאותן דווקא אהבתי. "זה לא אני." קבעתי "אני יודעת אבל זה אדוארד בשנת 2018 ואתה תצטרך להתרגל עד שנחזור" גילגלתי את עיניי "מה שתגידי גברת" היא חייכה "יפה אדי! אתה מתקדם עם הדיבור שלך, רק תוותר על הגברת וזה יהיה מושלם!" חייכתי גם "אוקיי".
למדתי מה זה כיף-זה לא נראה לכם מוזר לתת למישהו מכה ביד בתור מסר של שלום?- למדתי לחיצת יד במקרים של היכרות, סלנגים, סגנון הליכה-לא אצילית בעליל 'אמרתי כרגע בעליל? אויי לא.-, תספורת חדשה- אם מגדירים הזזה של השיער השופע שלי לצד במקום לשביל באמצע לתספורת...- אני חושב שאני מוכן.
"איזה חתיךך!!" אנאל ציחקקה "פשוט 2018 בהתגלמותו!" חייכתי והבטתי במראה "כן אה" בחור שונה עמד מולי עכשיו, ובאיזה שהוא מקום אני מתחיל לחבב יותר את הבחור הזה מאשר הנסיך ה"אצילי".
"אה כריס אחי מה איתך גבר?" אדוארד הוא תלמיד מצטיין, אין מה לומר. הוא התחיל להתאמן על כל מה שלמדנו עם כריס וכריס נראה מרוצה "אחלה אח שלי מה הולך?" אדוארד נתן לו כיף, חיבק את כריס ותפח על גבו. "וואלה, אש" "אהההההה אתה התלמיד הכי מצטיין שהכרתייי" צרחתי וחיבקתי אותו "הכל בזכות המורה כמובן" הוא אמר וחיבק אותי בחזרה תוך כדי שאני מחייכת.
הגיע הזמן. היומיים עברו. הגיע הרגע לראות את העתיד.
כריס איך שהוא שיגר אותנו לחור שחור שעשה לי סחרחורת קשה ותוך כדי שאני משתדל לא להקיא את נשמתי אני מוצא את עצמי ב...עתיד.
כל הארמון נעלם ובמקומו הופיעו מלא בניינים ואנשים שלבושים בבגדים מוזרים, בחורות לובשות צמוד וקצר, גברים מתלבשים בסגנון פשוט כל כך. אני אוהב את זה!
התחלנו ללכת לכיוון מסויים שאנאל ניגשה אליי "אנחנו הולכים לבית של דודתי גרייס, אתה תראה את אלאור ותגיד לו שאתה חבר טוב שלי שהכרתי בעבודה של כריס, הוא יזהה אותך לפי השם שלך...למרות הכל הייתה לכם שיחת טלפון מעניינת ביותר." חייכתי "אבל למה פשוט לא להגיד לו שאנחנו יחד?" היא הביטה מטה "כי..טוב כי..פשוט ככה." מוזר, אבל אני לא אלחץ עליה יותר מדי "טוב."
הגענו לבית יפה במיוחד, גינה גדולה מלאה פרחים פורחים בגאווה. אנאל דפקה על הדלת ואישה חביבה פתחה את הדלת ולמראה אנאל העומדת שם עיניה נפקחו "אנאל! הנה האחיינית שלי איפה היית כל כך הרבה זמן? אלאור משתגע!" היא חיבקה את אנאל חזק חזק ואני חייכתי לעצמי, היא ללא ספק אוהבת את אנאל. "מצטערת גרייס, אלאור כאן?" האישה הינהנה "ומי שני החמודים הללו?" אנאל בלעה את רוקה והצביעה על כריס "זה הבוס שלי, כריס. הוא כאן כדי להחזיר אותי אחר כך לעבודה וזה-" היא הצביעה עליי "חבר טוב שלי, אדוארד." גרייס התבוננה בי במבט שאומר 'חבר טוב אה? פחח בטח' "אוו כמה נחמד בואו הכנסו!" נכנסנו לבית חמים ונעים כשהבטתי לימיני ראיתי את הקופסא הזו שאיך קוראים לזה אהה...אה! טלוויזיה! אך כרגע היא הייתה חסרת חיים, כאילו יש לה.
"אז, אנאל איך את מסתדרת בעבודה החדשה שלך?" גרייס הכינה תה חם ואני, כריס ואנאל התיישבנו על ספה רכה ונוחה "בסדר, מאוד כיפית." הבנתי שכשאנאל משקרת היא לא מרבה לדבר הרבה.
"יפה יפה אלאור מיד ירד לכאן" והיא רק פתחה את פיה ואלאור ירד מהמדרגות "אנאל!" אנאל שתקה, שוב פעם, מוזר. "היי גם לך אלאור" אנאל לחשה ואני כיחכחתי בגרוני וקמתי לעבר אלאור "אה אלאור! מה קורה גבר, אתה בטח מכיר אותי, אני אדוארד מהטלפון" אלאור הירהר לרגע ואחר כך לחץ את ידי "אז אתה החבר המוזר של אנאל, נעים להכיר אח שלי" אלאור נראה בחור מופנם, שנחמד רק לאנשים שהתחברו איתו וקרובין אליו.
"אנאל למה את שותקת?" גרייס הביטה באנאל בדאגה ואנאל התאפסה על עצמה "אה אממ פשוט אלאור לא בא לתת חיבוק לאחותו הגדולה" אלאור בלע את רוקו, אין ספק שקורה משהו בניהם.
כמה שאני אוהבת את אלאור, אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליו ולחשוב שאשכרה אני חייתי עם הילד הזה כמה שאני זוכרת, והוא אפילו לא אח שלי! אלאור חיבק אותי חיבוק קליל "אני צריך לעשות שיעורי בית אז אני ארד עוד מעט" גיחכתי, ממתי הוא עושה שיעורי בית הילד הזה? "אני הולכת עכשיו" דודה גרייס הביטה בי "כבר? את לא נשארת קצת? התגעגתי אלייך" דודה גרייס היא האדם היחיד שאני מרגישה פתוחה איתו אך עכשיו היא לא דודה גרייס, היא רק גרייס.
"אני חייבת לחזור לעבודה.." גרייס חיבקה אותי "בסדר אני מבינה" אני כל כך מעריכה אותה על כך שהיא לא לוחצת עליי.
יצאנו מביתה של גרייס אך משנו השתבש שכריס ניסה להחזיר אותנו "אני לא מצליח לפתוח את השער." אדוארד הביט בו "ומה זה אומר?" אחרי הרבה נסיונות כושלים כריס הביט בנו "אין לנו איך לחזור הביתה."
אויי שיט.
סליחה שהתעכבתי עם הכתיבה של הפרק❤
YOU ARE READING
"היפייפיה הנבגדת"
Mystery / Thrillerאנאל בת ה24 לא זכרה דבר מעברה, היא מנסה להזכר אך לא מצליחה כאילו משהו חסר בה. אנאל מגלה דברים מסתוריים ומפחידים על עברה בעקבות כך היא מכירה בחור בשם אדוארד שגם בהמשך היא מגלה שהוא קשור לעברה. אנאל לומדת איך לבחור חברים במשך חייה ומגלה שהרבה מהחברים...
