secret of love (boyxboy) *גמור*

פרק 17 - מי אתה?

*נק מבט כללית*
שם הוא שוכב נער שרוע על הכביש מדמם מנסה להחזיק את עצמו כמה שיותר בחיים...
אוסטין לא ידע מה לעשות עם עצמו הוא תפס את ראשו מה הוא יעשה?
בטח ההורים של סטיב לא מודעים למה שקורה מה איתו. "אני אוכל להצטרף אליכם בנסיעה לבית החולים?" שאל אוסטין את החובש.
"מי אתה?" שאל החובש.
"אני חבר טוב שלו באמת!" אמר אוסטין בצורה חד משמעית.
"אוקיי תוכל להתקשר להורים שלו?"
אוסטין פתח את הטלפון בדף אנשי הקשר.
"אין לי.." אמר אוסטין לא יוצר קשר עין עם החובש.
"מה עם קרוב משפחה משהו?"
"גם לא.." אמר אוסטין מיואש.
"אני מצטער לא תוכל להצטרף אלינו" אמר החובש.
הם שמו את סטיב על האלנוקה בעדינות והכניסו אותו במהירות אל האמבולנוס נוסעים ממקום האירוע כמה שיותר מהר.
השוטר ניגש אל אוסטין אבל אוסטין בהה אל האופק ורואה איך סטיבי שלו נעלם מזוית העין. "כן מה הקשר שלך אל הנער?"
שאל השוטר.
"אהההמ" אמר אוסטין מנסה להחזיק את הדמעות.
"אני חבר טוב שלו" הוא אמר.
השוטר שם את ידו על הכתף של אוסטין כצעד ניחום.
"אני מקווה שהוא יהיה בסדר" אמר השוטר.
"ראית מה קרה?" שאל השוטר אך אוסטין היה בהלם..
______________________________________
*נק' מבט אוסטין*
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי סטיבי שלי..
נפלתי על שפת הכביש חובט בו
"לא! לא! לא!" צעקתי השוטר ניסה לעצור בעדי אך ללא הצלחה.
"מספיק נער צעיר אתה פוגע בעצמך.. אני צריך פרטים ראית מה קרה בזירת האירוע?"
"לא"
נרגעתי אט אט אבל בתוך תוכי אכלתי את עצמי. "הייתי צריך לשמור עליו"
אמרתי.
_____________________________________
לא הצלחתי לישון כל הלילה אני שונא את עצמי למה קראתי לו לבוא זה הכל באשמתי הוא שוכב עכשיו בבית החולים בגללי.
מחר אלך לראות אותו לא אכפת לי איך אבל אעשה זאת.
"Let me go.."
"אאאוסטטין"
"שירלי הכל בסדר?"
"לללא זזזה ססטיב הוא הוא"
"מה שירלי מה קורה?!"
נכון אני יודע טוב מאוד מה קרה אבל לאף אחד אסור לדעת איך אני יודע כל כך כואב לי לשקר ובאותה הפעימה להחזיק את הכאב כשאני רואה את סטיב חסר אונים ואין לי מה לעשות בנידון אין לי איך לעזור לו.
"ההוא עבר תתאונה"
"שירלי תירגעי אני כמה דקות אצלך ואנחנו נוסעים לבית החולים"
"אאוקיי"
______________________________________
"סטיב קליימן, קוראים לו סטיב קליימן איך הוא הוא בסדר?"
אמרה שירלי נסערת למזכירה בקבלה.
"הוא בחדר התאוששות, רק מי אתם בבקשה?"
"אנחנו.. אנחנו.."
"חברים שלו" השלמתי את שירלי שנראה כי היא כבר חסרת נשימה.
"כעיקרון אני לא אמורה לאשר לכם להיכנס אבל אני רואה כמה הנערה פה דואגת לו.. בואו אכניס אתכם"
____________________________________
"זה כאן חדר 251" אמרה המזכירה הנחמדה.
"תודה" אמרתי לה מחייך.
סטיבי.. הוא שוכב לו על המיטה בכזו שלווה עניו עצמות, לחייו האדמות היו צבעות בצבעים סגלגלים הפוני שלו ביצבץ דרך תחבושת הראש בצורה כל כך מתוקה.
כל כך צרם לי לראות אותו ככה רציתי להרים אותו משם ולברוח איתו לטפל בו לתת לו כל מה שיצטרך, אבל המציאות כנראה רוצה אחרת.
"אוסטין אתה לא רוצה להיכנס?" אמרה שירלי יושבת על יד מיטתו של סטיב.
"כן כן" אמרתי יוצא מן הבועה שלי.
ישבנו שם כמה שעות שירלי מחזיקה לידו החבושה של סטיב.
"מה עם אמא שלו?" שאלתי סקרן.
"היא הייתה פה אתמול כל הלילה אל תשאל היא התעלפה היא בעצמה מטופלת עכשיו בבית החולים, אחותו הייתה פה אבל היא חייבת לחזור ללימודים"
וואו אמא שלו, אני מקווה שהיא בסדר עכשיו, הנהנתי לשירלי כמבין את המצב.
שירלי החלה להירדם וראשה עוד שנייה מוצא עצמו על בטנו של סטיב.
"מאמי רוצה אני אשאר תחזרי הביתה?"
"את ניראת על הפנים" אמרתי לה.
"כן, כן כמה דקות" היא אמרה מפהקת.
_____________________________________
השעה הייתה בערך 14:00 ושירלי הלכה הביתה אני מניח שהיא לא ישנה כל הלילה, לא מגיע לה כל מה שאני עושה אני פשוט בן אדם חרא.
אבל סטיבי פה ליטפתי לפנים המתוקות והחבולות אני רק מחכה שהוא יתעורר ואני אגיד לו כמה שאני מתנצל אני אנסה באמת הפעם לסדר את הדברים עם שירלי רק בבקשה שיתעורר.
התחלתי להרגיש את העייפות מכה בי והחלטתי ללכת לקנות קפה ממכונת שתייה חמה.
_____________________________________
"מה את חושבת שאת עושה?" שאלתי לנערה הלבושה במדי בית ספר.
היא קפאה עם גבה אליי לא מעיזה להניד עף עף.
"מי את?" שאלתי שוב חסר סבלנות.
"חברה שלו!" היא אמרה והסתובבה בבת אחת. הלב שלי, מה מי היא? חברה שלו?
"חברה שלו?" שאלתי אותה, מי היא חושבת שהיא עכברונת קטנה.
התקרבתי אליה עם כל צעד שלי היא לקחה שניים אחורה.
"את לא יכולה להיות חברה שלו!" אמרתי הדקתי את אגרופיי אני חייב להירגע.
"ולמה זה?"
חוצפנית קטנה שתחזור לחור ממנו היא יצאה!
"כי הוא ש-"
"מה זה מה קורה פה?" קול סדוק ומתוק נשמע סטיב? הוא ער?
"סטיב מה איתך אתה בסדר?" הזזתי את הנערה מזוית מבטי מסתירה לי את סטיבי. התקרבתי אליו על מנת לחבק אותו המבט שהיה לו בעניים הפחיד אותי כאילו והוא לא מכיר אותי, הוא התרחק בבת אחת.
"מי אתה?"