secret of love (boyxboy) *גמור*

פרק 8 - שקט

*צלצול*
אולי אני עוד אצליח להתחמק מאוסטין הוא בטח לא ישים לב התחלתי ללכת באיטיות לכיוון דלת הכיתה השאר התגודדו סביב אוסטין התפללתי שאולי העובדה שאני נמוך תעזור לי עכשיו והוא לא ישים לב.
"טוב כולם להתאסף הולכים אליי איתן קלרה שירלי.. רגע איפה הגמד?" O no shit
לחשתי לעצמי כבר רואה את החופש..
"אה הינה אתה בוא בוא" קפאתי אל מול דלת הכיתה והם הסתכלו עליי והתחילו לצחוק כולל אוסטין.
"היי לאן אתה הולך? קבענו שבאים אליי.. שכולם באים אליי!" אמר אוסטין.
"אה.. אהממ רציתי לחכות לכם מחוץ לכיתה" לא אני פשוט אידיוט זה ההסבר הכי הגיוני שחשבתי עליו כאילו והם יאמינו לי.
"כן כן שמענו" אמר אוסטין.

*בדרך לבית של אוסטין*
אני קלרה ואיתן ישבנו בכיסאות האחוריים של הרכב ושירלי ישבה בקידמי על יד בן הזוג שלה.
מצאתי את עצמי בוהה מחוץ לחלון הרכב ובדיוק החל לרדת גשם.. האמת היא שרציתי לברוח משם כמה שיותר מהר לפתוח את חלון הרכב ולרוץ.
אני יודע אני נשמע דרמטי אבל בכל פעם שאני רואה את אוסטין עם שירלי באלי למות
שירלי היא חברה טובה שלי ומה שזה לא יהיה עם אוסטין חייב להיפסק אצלי, אסור לי.. אוסטין אסור לי.

*הגענו*
"חברה ברוכים הבאים לביתי הקט" אמר אוסטין פותח את דלת הכניסה המרשימה אני חייב לציין.
איזה קט ואיזה נעליים על מה הוא מדבר הוא גר באחוזה מה והשכונה הזו חשבתי שהגענו לכאן בטעות.
"וואו אחי חי את החיים הטובים אה?" אמרה קלרה כנראה זו הפעם הראשונה שלה פה בדיוק כמוני. איתן ושירלי לא נראו כל כך מופתעים הם כנראה מגיעים לפה לעיתים יותר תחופות, אני גם רציתי להביע את ההלם שלי במילים כמו קלרה אבל לא היה לי האומץ לא רציתי להישמע מתלהב מדי אז פשוט שתקתי וסרקתי עם עיני את הבית ממה שראיתי לבית עוד היה המשך.
"מה אומר גמד?" אמר אוסטין מסיח אותי מסקירת הבית.
"אהמ.. נחמד" נחמד? נחמד?! מה עובר עליי זה בית החלומות.
"זה הכול?" שאל אוסטין בתדהמה.
"כן.." אמרתי מתחרט על כל מילה שאני מוציא מהפה הטיפשי שלי.
"אוקיי.." אמר אוסטין שוב מאוכזב? לא זה בטח הדמיון שלי.
"טוב תתמקמו לכם בסלון, אני אלך להביא משהו לנשנש" אמר אוסטין מצביע על הסלון הימני.
בבית שלו יש שני סלונים ומטבח באמצע משהו קטלני.
איתן ושרלי הלכו בנינוחות כאילו והם רגלים להיות פה על בסיס יומי קלרה ואני מסתכלים בתדהמה על כל חלק וחלק מהתקרה עם הציור היפיפה של המלאכים עד הכרכובים הלבנים המקפים את הקירות והמנורה אני בטוח שהיא מזהב אמיתי.
לא ידעתי איך לשבת על הספות הן נראו כל כך יוקרתיות פחדתי להרוס או לקמט אותן.
"הכל בסדר צא מההלם ושב לא יקרה שום דבר לספה" אמר אוסטין מופיע משום מקום מצחקק עם מגש סנדוויצ'ם ומיץ תפוזים בידיו,
מניח את המגש על השולחן ממול לספה ומתיישב על יד שירלי כורך את ידו סביבה.
נראה טוב.. וואי אני רעב.. לקחת?
"קח קח הכל בסדר" אמר אוסטין ומביט בי עם מבט רך ומנחם.
ומסך לבן יורד על הקיר הלבן והמקרן מעליי החל לעבוד וואו מגניב.. מקווה שלא רואים עליי שאני מתלהב כמו ילד קטן.
"אז איזה סרט בא לכם?" אמר אוסטין מדפדף בV.O.D.
"אני יודעת מה נראה יצא סרט חדש מפחיד שמעתי עליו ביקורות ממש טובות IT"
אמרה קלרה בהתלהבות מקפצת על הספה שעוד שנייה בלעה אותה משום שהיא כל כך נוחה ועמוקה.
"זה סרט על.." קלרה התחילה להסביר כולנו התייאשנו כבר ממנה.
"טוב! טוב! תתדליק! אחרת זה לא יסתיים בחיים." אמרה שירלי לאוסטין יורדת על קלרה.
"יאיי" אמרה קלרה מרימה את ידיה כמו ילדה קטנה שקיבלה את בקשתה.
מזכירה לי את אנג'לה לפעמים חשבתי לעצמי מבריח חיוך קטן לפניי.
"טוב רק אסגור את התריסים" אמר אוסטין לוקח את השלט הקטן הלבן על ידו על מנת להסיט את התריסים על החלונות שמתחילים בתקרה ומסתיימים ברצפה, וואה הכול חשמלי בבית הזה, הסתכלתי על התריסים נסגרים בפה פעור ואור השמש החל להעלם.
"מה?!" לחשתי אחרי שהזזתי את ראשי מהמסך בפעם הראשונה לאחר שהסרט מוקרן כבר שעה, אני לא מבין איך כולם נרדמים ככה זה סרט מאוד מרתק.
"פסס.. פסס.. גמד.." אוסטין לחש אליי מהספה ליד כששירלי מכורבלת בידיו וקלרה נרדמה על כתפו של איתן.
"..." הסתכלתי על אוסטין במבט שואל.
"בוא נלך להביא שמיכות התחיל להיות קריר"
לחש אליי אוסטין והנהנתי לו לחיוב.

*בדרך להביא את השמיכות*
"אז גמד איך נהנה?"
"כן דווקא סבבה"
"דווקא? למה?"
אוי איך אני יוצא מזה עכשיו מה אני אומר לו?
מה אני אגיד לו *תראה אז חשבתי שאני אתנפל עליך ולא אפסיק לחשוב עליך..*?
"אהממ אהממ לא סתם"
אוסטין מוריד את השמיכות אשר היו מנוחות במגירה יחסית גבוהה בארון שנמצא ניראלי בחדר הכביסה, הוא מעביר לי חלק והיד שלו נגעה בשלי מהר הזזתי את היד שלי והשמיכות נפלו על הרצפה.
"מה קורה גמד, אתה בסדר?"
שאל אוסטין ולא עניתי המבט בפניו של אוסטין הפך קודר ושוב רציתי לברוח כמה שיותר מהר לא ידעתי אם אני מרגיש משיכה אל הצד הזה שלו או מה שאני מרגיש בבטן זו בחילה של פחד.
אוסטין מתקדם עם השמיכות לעבר הסלון ונוצר בנינו פער.
נעצרתי על מנת לנשום ולהרגיע את עצמי.. מקסימום אשיג את צעדיו אחר כך.
הורדתי את פניי למטה מביט באריחי השיש המרהיבים ביופים.
הפנים שלי הפכו אדמומיות וניסיתי להירגע.
"סטיב את חייב להירגע אתה לא יכול לחשוב מחשבות כאלה על אוסטין" האחיזה שלי בשמיכות התהדקה.
"סטיב.." רגע אוסטין, איך הוא הגיע לפה הוא היה לפניי? הוא קרא לי בשם שלי?
אוסטין הרים את הסנטר שלי עם אצבעו בעדינות על מנת לראות את פני שלא הייתי רוצה שאף אחד יראה עכשיו. לא עניתי פשוט התכלתי בעני הדבש של אוסטין שהפכו יותר ויותר חומות.
"אני חייב לנסות משהו"
אמר אוסטין לא מחכה לתגובתי זורק את השמיכות מידנו מצמיד אותי אל קיר המסדרון.
ומסתכל עליי.. פשוט בוהה מלטף לי את השיער שקצת התבלגן עקב הסיטואציה.. מעביר אט אט את ידו ללחי האדומות והחמות ,עובר לקו הלסת המסורטט שלי ואני רק הסתכלתי עליו בוחן כל פינה בפנים שלי, הוא נראה כל כך מוקסם.
"אוסטין קשה לי.." אמרתי בנשימה אחת הרגשתי שנשמתי נעתקת מימני, נסיתי להתרחק ממנו אבל בסוף מצאתי את עצמי עומד על קצות האצבעות שלי צמוד לקיר כשאוסטין אוחז בי.
זה שוב חלום?
"אל תעשה את זה"
"מה?"
"אל תנשך את השפתיים, אני לא אצליח לשלוט בעצמי."
אמר אוסטין בקול קשוח והחלטי בוהה בשפתיים שלי מאגרף את ידו שטיילה בפניי ומטיח אותה על הקיר בחוזקה על יד הראש שלי העניים שלי נפתחו לרווחה עקב ההבהלה ושקט צורם שרר בינינו.
מה הוא אמר עכשיו?