secret of love (boyxboy) *גמור*

פרק 13 - אופריה

פקחתי את עיני מרגיש זוג ידיים האוחזות בי מאחור זה אוסטין כנראה נרדמתי פה...
הסתובבתי בעדינות כדי שאוכל לראות אותו.
העניים שלי נפערו לרווחה הוא כל כך יפה כשהוא ישן טיפת השמש העדינה שנכנסה דרך תריסי החלון האירה את פניו הוא נראה שליו והעור שלו אכישהו נראה יותר זוהר, זה לא פייר רק אני נראה כמו מפלצת נפוחה כשאני מתעורר בבוקר.
הושטתי את ידי לאף המשורטט שלו ועברתי ללחי שלו מלטף אותה, הייתי בתחושת אופריה מדהימה בוהה בו ביופי שלו. השיער החום שהתבלגן, הריסים הארוכות שנחות להן בשלוות הרגע והשפתיים הנפוחות האלה שאני לא יודע מה הייתי עושה להן.
"אתה תמשיך לבהות בי עוד הרבה זמן..?" אמר אוסטין בקול עייף ועניים עצומות.
מהר סגרתי את עיני משחק את עצמי ישן..
אוסטין התעורר, הוא הכניס את ידו תחת השמיכה לכיוונו של איבר המין שלי אני לא יכול יותר, הוא מתגרה בי.. אוקיי ככה הוא רוצה את זה אין בעיה.
פקחתי את עיני הזזתי את ידו הדבקתי אותו למיטה ישבתי מעליו והוא תפס לי במותניים.
אוסטין התחיל לצחוק ואני לא מבין מה מצחיק אותו?
"אני אוהב אותך אתה יודע?"
"כן זה ידוע" אמרתי עם קול מתנשא.
אוסטין הסתכל עליי במבט מופתע.
"ומה איתי?" הוא שאל.
"כן.. אתה אוהב אותי אני אוהב אותי כולם אוהבים אותי" אמרתי מחייך.
אוסטין שלח בבת אחת את הידיים שלו לבטן שלי ומדגדג אותי.
"די! די!" צעקתי צוחק ודמעות הכלו להאסף לי בעיניים מרוב צחוק.
"לא שמעתי?" אמר אוסטין.
"אני אוהב אותך!" אמרתי חסר אונים.
"עכשיו אני מרוצה" אמר אוסטין מרים אותי ממינו בעדינות וקם מהמיטה.
"קדימה קום יש לנו בית ספר, אני אביא לך משהו ללבוש מהארון שלי" אמר אוסטין בדרכו למקלחת.
התכסתי חזרה בשמיכה לא מוכן אפילו להוציא אצבע מהמיטה.
"מה? אני לא מאמין.." אמר אוסטין מיואש.
אוסטין החל להתקרב למיטה.
"קדימה לקום!"
"לא באלי!" אמרתי בקול ילדותי.
אוסטין עלה עליי בזמן שאני מתחת לשמיכה.
"אתה כבד!!" אמרתי.
"קום אני כבר הספקתי להתקלח עד שאתה זז!" אמר אוסטין.
"טוב טוב רק רד ממני.." אמרתי.
אוסטין קם מעליי ואני התישבתי על המיטה אוף אין לי כח לבית הספר הלוואי הייתי יכול להישאר ככה כל הזמן מחובק עם אוסטין במיטה ולא לצאת בחיים.
______________________________________

"טוב חבריה לא לשכוח לסיים את העבודה על מלחמת העולם השנייה זה להגשה ביום שני.."
אמרה המורה, וואי העבודה הזו אני שכחתי ממנה לגמרי בזמן האחרון הראש שלי עסוק יותר מדי באוסטין.
"מה אתם אומרים כולנו ניפגש בבית של אוסטין ונעשה את העבודה יחד?" אמרה שירלי, מרימה את ידה המחזיקה את העיפרון מעלה.
"רעיון מצוין" אמר אוסטין מסתכל עליי ומחייך חיוך קטן, כזה שרק אני אוכל להבין אותו.
______________________________________

בדרכי הביתה מבית הספר רצו לי בראש המחשבות של איך אני בדיוק אמור להסביר לאמא שלי איפה הייתי אתמול בלילה..
אוקיי אני כבר אחשוב על משהו במקום.
נכנסתי הביתה בשקט בתקווה שאמא שלי לא תשמע..
ויתרתי על התוכנית אולי אני פשוט אעשה ויברח וזהו?
"סטיב?! בוא הנה מיד!"
שיט! לא הלך הויברח..
"אני בא!" אמרתי לה יורד במדרגות חזרה מהחדר לסלון.
"כן אדוני, איפה היית אתמול בלילה?! אתה יודע כמה דאגתי?! למה לא ענית לטלפון?!"
אמא לא הפסיקה להטיח בי את הדאגה שלה ולא נתנה לי להוציא מילה.
"קודם כל אמא תנשמי רגע יש לי הסבר להכול אני מבטיח.."
"קדימה" אמרה אמא שלובת ידיים.
"בואי קודם נשב.." אמרתי לה יושב על הספה וטופח על המקום הריק על ידי על מנת שתשב.
"אמא אתמול ישנתי אצל מישהו מהכיתה.."
"מי זה? חבר לכיתה? למה לא אמרת או שלחת הודעה היית מסכימה רק לפחות תודיע"
"אמא אני מצטער את צודקת אבל אני בסדר אין סיבה לדאוג עכשיו"
"אל תגיד אין סיבה לדאוג אני תמיד אדאג לך אני אמא שלך ואני אוהבת אותך" אמרה אמא שלי מושכת אותי לחיבוק ומלטפת לי את השיער.
"אמא..?"
"כן מתוקי?" אמרה אמא משחררת מהחיבוק ומלטפת לי את הלחי עם חיוך חם על פניה.
"נכון, החבר לכיתה"
"כן מה איתו? זו בחורה נכון? אין ידעתי אתה מסתיר ממני שיש לך חברה?"
אמרה אמא עם חיוך חושף שניים.
ואני נבוך לא יודע איך לספר לה בעצם שזו לא בת זה בן...
הרכנתי את ראשי וששחקתי באצבעות שלי מחפש את המילים לספר בצורה עדינה שהבן שלה הוא הומו.
"מתוקי?" שאלה אמא בקול דואג.
"אמא.. אין לי חברה יש לי.. חבר.." פיו.. אמרתי את זה מה עכשיו? מה עושים?
"סטיב.." אמא אמרה ואני הרמתי את ראשי דמעות יצאו מענייה התכולות.
"אמא..? אני מצטער.." אמרתי לה בוכה יחד איתה.
היא לא מגיבה אני לא יודע מה לעשות איפה לקבור את עצמי הרגע יצאתי מהארון בפניי אמא שלי.
"סטיב אני אוהבת אותך ולא משנה עם מי אתה יוצא או את מי אתה אוהב כי אהבה היא משהו שאנחנו לא שולטים בו, היא מצד אחד יכולה להביא הרס ושיברון גדול, ומצד שני היא יכולה להביא לאושר ולתחושת אופריה מדהימה"
"אז מה שאת אומרת בעצם הוא שאת לא כועסת עליי?"
"מה פתאום מתוק שלי יקח לי קצת זמן לעכל את הידיעה החדשה הזו אבל אני מכבדת אותך ואני לא אעמוד לך בדרך, חובתי כאמא היא להביא אותך לעולם ולהפוך אותך לילד הכי מאושר שיש. ואם להיות מאוהב בבחור הופך אותך למאושר אני אהיה לצידך ואתמוך בך" אני לא מאמין שאמא שלי אמרה את כל זה עכשיו אמא שלי היא הכי בעולם.. זכיתי בה.
"אמא אבל למה את בוכה?"
"כי אני מאושרת ששיתפת אותי ולא הסתרת שהרגשת ביטחון לספר לי."
היא אמרה עם חיוך.
"מתוק שלי אל תבכה אוקיי? אני אוהבת אותך ותומכת בך." אמא שלי קמה מהספה והושיטה לי את ידה, תפסתי את ידה והיא חיבקה אותי חיבוק שנשמך 10 דק שלמות.
"תודה ששיתפת אותי בן שלי" אמא אמרה בקול רך. ואני חייכתי כמו טיפש מנסה להחזיק עוד דמעות שמאיימות לצאת.
"תודה לך אמא, זכיתי בך"