The Meteor

חמימות יתר

טנבריס

אני הולכת באיטיות לחיי רטובות, רגלי כואבות. אני רואה מזוית עיני, מקדימה נעליים לבנות והן פונות אלי. אני מתקרב ומתקרבת והן לא זזות. אני מרימה את ראשי להסתכל מי הוא שלא זז מהמקום. מכנסי ג'ינס כחול כהה וחולצה לבנה עם ציור של מפתח קטן בצבע זהב על האיזור בו נמצא הלב. אני מרימה עוד את ראשי ופוגשת את עיניים האפורות וחמימות. צמרמורת עברה בגופי ואחריה רוח חזקה שהעיפה את הקפוצ'ון שלי. לא הספקתי לתפוס אותו וידי ממששת אחר הכובע. ידו של הבחור הושטה אל עבר שיערי, התרחקתי ולבשתי במהרה את הקפוצ'ון. "למה הינך מסתירה יופי שכזה?" חמימות נעימה עברה מראשי לגבי ולבטני. המשכתי ללכת עוקפת אותו. יד גדולה הונחה על כתפי. נרתעתי לרגע. "את בסדר?" קולו של הבחור שאל, הנהנתי במהירות מנסה להוריד את ידו, ולמרות שלא הרגשתי את ידו כמעט, לא הצלחתי להוריד אותה מכתפי. "הסתכלי עלי" לא זזתי ממקומי מורידה את ראשי יותר ומסתכלת על נעלי הישנות והקרועות. "בבקשה" הוא אמר בקול עדין, כאילו מפחד לשבור אותי עם קולו. לקחתי נשימה עמוקה סגרתי את העיניים מסתובבת מרימה את ראשי ופותח לאט את עיני.
ראיתי פנים יפיפיות ללא פגמים שלא שמתי לב להן קודם, שיער בלונדיני מתולתל, עיניים מחיכות אלי, צבע עיניו נהיו כהות יותר עם פסי זהב פה ושם, וחיוך חמים המשדר ביטחון. לא יכלתי להפסיק להביט בו, כאילו כושפתי. "למה עיניך אדומות?" הוא שאל. לא עניתי. היה משהו בעיניו ששיכנע אותי לדבר בלי רצוני, "בכיתי" אמרתי בקול צרוד. "למה נערה כמוך בוכה?", מה זאת אומרת נערה כמוך? הוא לא מכיר אותי כדי להגיד משפט כזה, הוא לא יודע איזו מין נערה אני כדי להגיד את זה. "אמרתי משהו לא בסדר?" הוא אמר שם את ידו השניה על כתפי. לא הצלחתי לנשום כמעט, גרוני שרף, ידי רעדו וגם רגלי, הרגשתי שרגלי מסרבות להחזיק את גופי, ראשי הסתחרר, נפלתי על האדמה לישיבה, נושמת עמוק ועיני פתוחות לרווחה. שמעתי צעדים לידי ואז את המילה "מוזרה" הרגשתי תזוזה קלה של הידיים לגבי ולידי מרימות אותי. "תנשמי איתי" הוא נשם ואני גם, הוא נשף ואני אחריו, וכך כמה פעמים עד שנשימותי הסתדרו. הוא התחיל ללכת ואני מחזיקה את ידיו עדין מסוחררת, הוא העביר יד מסביבי מחבק אותי. אני לא יודעת למה אבל היה לי כל כך טוב בין ידיו שאני רק קיוויתי שלא ישחרר אותי. הוא התישב והושיב אותי לידו מזיז את ידיו ממני. הייתי מוכנה לתפוס בידיו ולהתחנן שלא יזיז אותם ממני יותר לעולם אבל עצרתי מעצמי לעשות שטות שכזו. הסתכלתי על השעון וכבר לפני חמש דקות התחיל השיעור הראשון להיום, ואני ישבתי בחוץ על ספסל ליד בחור שאני לא מכירה. קמתי מהספסל מתחילה ללכת לכיוון בית הספר. "לאן את הולכת?" הוא שאל איך שלקחתי את את הצעד הראשון שלי, זה ממש מוזר אתם יודעים, הוא כל פעם מדבר אלי אחרת. פעם שפה גבוהה, פעם לא, פעם כן, פעם לא. "לבית הספר" אמרתי ממשיכה ללכת לא מביטה לאחור. "השיעורים היום התבטלו". "מאיפה אתה יודע?" נעצרתי. "יודע" הוא אמר. התקשרתי למחנך שלי ואכן כל השיעורים שלי התבטלו להיום ומחר. "רציתי לשאול אותך מקודם יותר אבל ברחת ממני לפני שהספקתי להוציא אפילו מילה בודדה מפי" הרגשתי את עיניו עלי. "תרצי לטייל איתי היום?" שמעתי את צעדיו מתקרבים אלי והוא נעמד מולי.
"אני לא מכירה אותך, אפילו איך קוראים לך. אולי אתה פדופיל או רוצח סידרתי? למה לי לטייל עם בחור שאני לא מכירה?".
"שמי מיכאל ואני רוצה שתבואי איתי לטיול קצר, אבל אם תרצי הוא יכול להתארך, אני לא פדופיל ולא רוצח סידרתי או מישהו שיש לו מחשבות זדוניות במטרה לפגוע בך או להשתמש בך לרצונות שלי." לחיי התחממו. "את מסכימה?". הוא הרים את סנטרי בעזרת ידו, מסתכל ישר על עיני. "מסכימה?" הנהנתי והוא הוריד את ידו. חייכו גדל, זה הדבר שהכי הייתי צריכה היום, חיוך חמים ומדבק.