טנבריס
אני נכנסת דרך השער של הבית מסתכלת לחלון של החדר של רוז ושיין רואה את רוז לוקחת את הכדורים שלה נגד דיכאון, היא מרימה עם יד רועדת את הכוס כדי לבלוע את הכדורים. שיין עובר לידה אומר לה משהוא ומחבק אותה, רוז מחייכת ואומרת גם משהוא. למה היא לא יכולה לחייך ככה כשהיא מדברת אלי, כשהיא שומעת את שמי ורואה את פני? אני שומעת רעש משמאלי ומחליטה לעקוב אחריו. אני הולכת ופוגשת את החתולה שלי סטאר. אתם שואלים אותי למה היא בחוץ? זה בגלל רוז ושיין, הם לא מוכנים לקבל חיות לבית. אבל נראה לי זה רק בגלל שהחיה האהובה על ג'רמי היה חתול והחתולה הזאת מזכירה להם אותו. זה עצוב אבל בכל מקרה צריך להמשיך הלאה. אני יודעת זה קשה. אין לי הורים. הם נרצחו, לפחות ככה אמרו לי. אני רוב ילדותי ביליתי בבית יתומים עד ששיין ורוז לקחו אותי. אני מודה להם אבל באותו הזמן מצטערת על כך. אני מתיישבת ליד החתולה מלטפת אותה. ובאותו הזמן אני מרגישה חום נעים עובר על לחיי, אני מסתכלת לצדדים ולא רואה אף אחד. אני החלטתי שאני הוזה, קמה מהרצפה ונכנסת לבית. אני רואה את שיין יושב במטבח מסתכל עלי לאורך כל הצעידה שלי לחדר. אבל לא היה לו מבט כואס כמו תמיד כשהיה מביט בי, היה לו מבט מרחם, כאילו ראה כלבלב פצוע ברחוב ורוצה לטפל בו אבל הוא יודע שאסור לו. אני המשכתי לחדר נועלת את הדלת ומתישבת על המיטה. הוצאתי את המכתב, מסתכלת על שמי הכתוב בדיו שחור, פותחת בעדינות את הלשונית ומוציאה דף מקופל. אני פותחת אותו ורואה דף ריק. לא רשום בכתב כלום. אני מסתכל בצד השני של הדף ורואה משהו כתוב בקצה לדף.
כדי לקרוא את המכתב, תצטרכי ללכת אליו.
השומר של הלוחמים הבודדים, אחד מהמלאכים.
כאשר יגיד שאוהב הוא אותך, הסוד יתגלה לך.
קיפלתי את הדף מכניסה בחזרה למכתב ומכניסה אותו לתוך הארון. נשכבתי על המיטה חושבת מי זה שומר של הלוחמים הבודדים? אחת מהמלאכים? וצץ לי רעיון איך לגלות זאת. אבל זה אמור לחכות למחר כייבן שהשעה מאוד מאוחרת. הלכתי להתקלח נכנסתי למיטה ונרדמתי מהר כמו תינוק.
"טנבריס קומי!" שמעתי קול גברי אומר את זה בציווי. פתחתי את עיני מגלה את הפנים של שיין ועיניו מסתכלת עלי בעצבנות. קמתי באיטיות מהמיטה. "את תאחרי לבית הספר, תתארגני במהירות ותצאי בעוד שעה, אני אסיע אותך היום." הוא אמר ויצא מהחדר, סוגר מאחוריו את הדלת. איך שהוא אמר את המילים האילו הוא הראה לי שהוא מתחיל להיות אכפתי כלפי, שהוא מבין שהסיבה בגללה שהוא שונא אותי היא לא נכונה, היא לא מוצדקת. התארגנתי במהירות לקחתי את כל הדברים שלי לבשתי את הג'קט שלי שמתי את הקפוצ'ון ויצאתי מהחדר נועלת אותו מאחורי. ירדתי במהירות מכינה לעצמי כריך וממלא לעצמי שתיה ודוחפת במהירות את קופסת הסיגריות עמוק לילקוט. יצאתי בריצה מקווה ששיין לא נסע בלעדי. פתחתי את דלת הבית רואה את שיין נכנס לאוטו ומתניע. נכנסתי בשקט לאוטו למושב האחורי חגרתי חגורה וחיכיתי שננסע. אבל שיין לא נסע, הוא נשם עמוק הסתובב אלי סוגר עיניים ואומר "את חושבת שאני בן אדם רע?" הבטתי בעיניו הסגורות הנפתחות באיטיות ומביטות בי בהתפאלות. "אתה רוצה את האמת?" שאלתי בשקט. הוא הנהן, "כן" אמרתי באיטיות מצפה לתנועה אגרסיבית כל שהיא, אבל התנועה היחידה היתה נשימה עמוקה ונשיפה. הוא הסתובב אלי עוד קצת "אני מצטער, אני לא רציתי להתנהג אליך ככה, קשה לי להגיד את זה אבל אני ממש מצטער על כל השנים האלו שהתנהגתי אליך כמו אל זבל". "למה אתה פתאום אומר לי את זה? למה לא אמרת לי את זה שנה שעברה? לפני שנתיים? אתה יודע כמה קשה היה לי!? עם כל האשמות האלו במות ג'רמי, אתה יודע כמה קשה לי ?!" לא הצלחתי להחזיק את הדמעות התחלתי לדבר בשקט אבל קולי התגבר בשניות. הייתי עצבנית ומתוסכלת באותו הזמן. "אני מצטער טנבריס לא רציתי לפגוע בך אחרי הנסיון אני הבנתי שאכפת לי ממך, את הבת היחידה שנשארה לי." הוא הסתכל עלי במראה עיניו אדומות כאילו לא ישן כמה ימים "אני מאומצת וטוב שכך! אני שמחה שאני לא הבת שלך!" אמרתי בלי לחשוב ויצאתי במהירות מהאוטו חושבת על מה שאמרתי, רצה אל בית הספר ושומעת את שמי נאמר בקולו של שיין, אני לא מסתובבת לאחור רצה כמה שיותר מהר, לברוח מהמקום בו לא הייתי צריכה להיות.
YOU ARE READING
The Meteor
Fantasyאני טנבריס ועברו עלי חיים די קשים. אני מאומצת על ידי שיין ורוז והם שונאים אותי. בית הספר הוא גם לא המקום הכי אהוב עלי בעולם, אבל הוא אכן יותר שקט מאשר בבית. החיים לא נהפכים לקלים יותר אתה פשוט מבין באיזה מצב אתה ואתה מנסה לצאת מזה. מה שנקרא חיים רק...
