טנבריס
נמאס לי מכל החרא הזה
אני עומדת על חבל דק בין חיים ומוות.
ניצחת ואני הולכת להעלם מחייך עולם אכזר שכזה, ויתרתי. מתקרבת לקצה הגדר של הגשר מתכוננת לקפיצה לתוך מותי. לוקחת שחטה אחרונה מהסיגריה ,שחטה שהייתה קרה במיוחד. זורקת את הסיגריה למים ואני אחריה, לתוך המים. מסתכלת למעלה לכוכבים, למקומי השמור. לפתע רואה כוכב נופל.הוא היה גדול מדי לכוכב נופל אבל ניצנץ באותה רמה. אני מתנגשת במים, מרגישה אותם נלחמים לחדור לתוכי. אני נותנת למים להכנס לריאותי נחנקת בשקט. גופי שוקע מתמלא במים.עיניי נעצמות לאט לאט.
הסוף קרוב.
***
יד תופסת את טנבריס ומושכת אותה למחוץ למים. טנבריס מושכבת על החול. מישהו מנשים אותה. ואחרי כמה דקות טנבריס פותחת עיניים ופולטת את כל המים שנכנסו לריאותיה.
טנבריס
ראיתי בחור עומד לצידי. ראייתי מטושטש ובגלל זה לא יכולתי לזהות אותו. "למה עשית את זה ? למה? " כאסתי, "למה?" התחלתי לחפש משהו חד על הרצפה עד שמצאתי צדפה חדה, אותו האחד לקח ממני את הצדפה."תחזיר את זה ! זה שלי! תן לי למות!"
הוא זרק את הצדפה ומחזיק את ידי מקרב אותי אליו מניח את ראשי על חזהו. גופו היה חם ונעים. גופי התרפה והוא הרים אותי.
ידי מטיילת על גופו מנסה לזהות את החזה המוצק במיוחד, משוטטת ללא פחד עד שנעצרת בפצע גדול שהחלים המהירות. העפתי את ידי במהירות אל תוך הג'קט הרטוב. הבחור נעצר מושיב אותי על ספסל, אני משפשפת את עיני מנסה להחזיר לעצמי את הראייה. אבל ללא הצלחה זה רק נהיה יותר גרוע. העיניים רק כואבות יותר ושורפות יותר. "אה פאק" הבחור תופס בפני פותח לי עין אחת ומוריד מעיני שכבה דקה של משהוא הוא סוגר את עיני ועושה אותו דבר עם השניה. אני מנסה לפתוח את עיני אך הוא לא נותן לי, הוא מסמן לי על פני לא לפתוח אותן.
הוא שם משהו רטוב עליהן,חתיכת בד של משהו עם חומר כל שהוא שהדיף הריח נוראי אבל ההרגשה יותר טובה.
הוא מרים אותי שוב וחום גופו מרדים אותי.
אני פוקחת עיניים רואה חדר שחור וישן.
לקח לי כמה שניות להבין שאני בחדר הישן שלי. אני קמה מהמיטה נזכרת במה שראיתי
זה היה חלום? לא יכול להיות, הוא היה כל כך מציאותי. לקח לי עוד כמה דקות להיות בטוחה במה שראיתי. לקחתי את יומן החלומות שלי ורשמתי את הכל במפורט, מאיך שהוא 'הציל' אותי עד שריפא את עיני.
קמתי מהמיטה לוקחת נשימה עמוקה ויוצאת מהחדר מביטה קצרות על כתם אדום על השטיח ונועלת את החדר עם המנעול שבעצמי התקנתי כדי שרק אני אוכל להיכנס.
אני יורדת במדרגות בשקט מקווה שאין אף אחד בבית ושומעת שקט, כלום, מוזיקה לאוזני.
אני מדלגת במדרגות אך איך שאני מדלגת את המדרגה האחרונה אני רואה את רוז.
נראת מפלצת כמו תמיד. חולצה לבנה מידי עם מכנסיים מגוהצים מידי ושיער אסוף מידי ,שותה קפה ומביטה בי בשנאה.
"עוד לא מתנו את יכולה להרגע" היא לא הייתה ככה מאז שאימצה אותי, היא הייתה נחמדה ועדינה ובעיקר יפיפיה היא אהבה אותי ממש. אפילו יותר משיין. היינו כמו שתי אחיות. הם היו שלושה לפני שקרה האסון.
היא שיין ובנם ג'רמי. היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר. אך כאשר ארבעתנו נסענו לחופשה קצרה בנהר.
באמצע הדרך נהג אחד החליט שהוא חייב להיות שיכור וחשב שזה מכוניות מתנגדות ו...
המשאית הגדולה שלו התנגשה במכונית הזעירה שלנו והעיפה אותנו לנהר. ג'רמי מת ישר אחרי הפגיעה ורוז רצתה למות יחד איתו, היא התחננה לפרמדיקים שהגיעו במהרה, שיזריקו לה רעל כדי שתוכל להיות איתו שם למעלה.
הם סירבו והיא ניסתה להטביע את עצמה אך שיין עצר אותה. הוא הזריק לה חומר הרגעה לצוואר וככה היא הייתה תחת השפעה מאז ועד מלפני שנה.
ואתם שואלים אותי למה הם שונאים אותי?
הם שונאים אותי כי אני מזכירה להם את מה שהם איבדו ביום ההוא.
YOU ARE READING
The Meteor
Fantasyאני טנבריס ועברו עלי חיים די קשים. אני מאומצת על ידי שיין ורוז והם שונאים אותי. בית הספר הוא גם לא המקום הכי אהוב עלי בעולם, אבל הוא אכן יותר שקט מאשר בבית. החיים לא נהפכים לקלים יותר אתה פשוט מבין באיזה מצב אתה ואתה מנסה לצאת מזה. מה שנקרא חיים רק...
