להיות

פרק 21

הלכתי לארון בגדים ופתחתי את הארון.
וראיתי שעל המטלה יש קולב עם בגדים כבר מוכנים.
מדים צבאים שחורים ואפורים עם דרגה של סמל.
ןהבחנתי שעל המדים יש נשק לכרטיס חייל.
לקחתי את כרטיס החייל והבטי בו.

שם: אליזבת' בנקס
תאריך לידה: 23.4.1932
דרגה:סמל
מספר חייל: 3948

נשמתי עמוק והנחתי את הכרטיס בחזרה על המדף. לקחתי את הקולב והנחתי על המיטה.
לקחתי מגבת ונכנסתי להתקלח. התקלחתי מהר משום שאינני יודעת אם מחכים בשבילי.
יצאתי מהמקלחת שמגבת עוטפת את גופי ולקחתי את הקולב לשירותים.
הלבשתי וכיפתרתי את החולצה. הביי במראה ונשמתי עמוק.
סוף סוף אני חיילת של ארגון האר"ץ.
סוף סוף נוכל להתחיל להציל את בנו של מרטין ופרופסור אמילקטון מידי המשטר לפצח את הנוסחאות להצלת המין האנושי ללא להביא למותי ולזייף את מותי.
יצאתי מחדר השירותים וגרבתי גרביים. ראיתי שיש לי ליד הארון נעליים לבעיות שחורות ונעלתי אותם קושרת היטב.
קמתי ועשיתי קוקו גבוה ומתוח.
לקחתי את הכרטיס והכנסתי לחגורה ואז לקחתי את הנשק וראיתי שיש עליו פתק..
תלשתי את הפתק והבטי בו.

אם תשמשי בו ללא אישור דינך יהיה מוות

בלעתי את רוקי וקימטתי את הפתק והכנסתי את האקדח להעתיק האקדח. זרקתי את הפתק וצעדתי ליציאה.
אך נעצרתי שראיתי את התיקייה שלי על השולחן. הביי במאבטחים שלא אמרו כלום ופתחתי את התיקייה. וראיתי את התמונות שלי. את התמונות שדודי שלח לדרק כאיום וצילם על מנת שישאר למזכרת ממני.
אחזתי בתיקייה וסגרתי אותה הלכתי למאבטחים. "תוכלו לשמור על זה בשבילי?" שאלתי לאחד המאבטחים לקח את זה ושם בחליפתו ללא מילים.
המאבטחים פתחו את דלתות החדר וצעדתי לכיוון חדר האוכל ששני שומרי הראש מאחור ונעצרתי מול דלתות חדר האוכל.
ובנשימה עמוקה וחשש פתחתי את דלתות החדר והבחנתי בכולם שנעצרו והביטו בי.
ראיתי את ג'ק מרטין לשאר המפקדים הבכירים יושבים בשולחן הגדול והכי חשוב שגם מבטם הועבר אליי.
לפתע שמעתי קריאות הערצה ועולב.
נשמתי עמוק וצעדתי לכיוון טום.
לפתע אחד בא רץ שסכין בידו. "בוגדת!" צעק.
ודקר אותי בכתף.
המאבטחים העיפו אותו והרחיקו את כולם.
עולם היו בשקט ונשמתי עמוק.
אחזתי בסכין ובנשימה עמוקה הוצאתי אותה לאט לאט ב התכווצות פנים והבטי בה שהיא הייתה נקייה ללא טיפת דם שלי.
הרמתי את מבטי וראיתי את מבטו של מרטין עליי.הפלתי את הסכין. ונשמתי עמוק.
"אני לא בוגדת, אני לא מכריחה אתכם להאמין לי. אני מבינה מדוע אתם כועסים. אני לא האויבת" אמרתי והוצאתי את האקדח.
מרטין הביט בי בכעס אך זרקתי את האקדח לרצפה ומבטו הרכח.
"תנו להם לעבור" אמרתי למאבטחים והם הביטו בי ואז במרטין ולאחר אישורו זזו..
"קדימה" אמרתי לכולם הביטו בי.
לפתע אחד מהם עקף את האחרים והעביט הביט בי ובידו סכין.
"אני לא מאמין לך" אמר ונשמתי עמוק.
הוא התקרב אליי ואז בא לדקור אותי אחזתי בידו ונתתי לו הוקס לפנים.
הסכין נפלה והבטעתי אותה ליד האקדח.
בעטתי ברגליו והוא נפל.
החזקתי בידו שהוא יושב על ברכיו ונעזר בידיו לא ליפול לשכיבה שאפו מדמם.
"40 הזרקות ביום" אמרתי ולפתע יד חנקה אותי.
עזבתי את ידו של האיש הראשון אחזתי בידיו של באיש השני ובתנופה התכופפתי גורמת לו לעשות סלטה וליפול על גבו ולשחרר את אחיזתו ממני "100 דגימות דם"
כל פעם מישהו אחד בא אליי והתחלתי לדבר.
"קידוח הגוף ללא הדרמה"
"מעל חמישים הוצאת מי עצם ללא הרדמה"
"אין סיוע ריפואי"
"רצועות פלדה חותכות את בשר גופך"
"צרחות כאב"
"ללא משכך כאבים"
"ללא רחמים"
"ללא אכפתיות"
"איומי חיים"
"גיוס בכפייה"
"התחשמלות"
"רצח איטי!" צעקתי ברגע שהפלתי לרצפה את החייל האחרון ובועתי את אקדחו שמכיוון אלי לערימת הנשקים.
כולם היו בערימה פצועים ואני נשמתי עמוק.
"אני לא אויבת שלכם! אני קורבן למשטר המועצה! אם אתם לא מוכנים להאמין לי, בסדר! אבל אל תחשבו על לפגוע בי!אני לא המטרה שלכם! דוד שלי כן!" צעקתי וראיתי שאף אחד עוד לא בא להילחם.
"אתם רוצים הוכחות?! בבקשה!" צעקתי ופניתי למאבטח ששמר על התיקייה. הוא הוציא את התיקייה ולקחתי אותה פתחתי את התיקייה והתחלתי לזרוק לכל החדר תמונות.
כולם הרימו תמונות על הרצפה ובמיוחד אלה שבאו לתקוף אותי יראו את התמונות שלי בהשתלות.
כולם היו המומים. ונשמתי עמוק.
לקחתי מהערימת נשקים את האקדח שלי והכנסתי לנרתיק שלי.
הלכתי למקום בו יש מגשים והוצאתי מגש.
"בתיאבון לכולם" אמרתי והתחלתי למזוג לי אוכל. כולם חזרו לאכול ואני התיישבתי ליד טום.
"תודה על אתמול" אמרתי והוא הנהן בהיסוס.
לפתע הוא הניח שלוש תמונות על השולחן והבטי בהם וראיתי ששם מופיע שאני צורחת, בוכה ומדממת בכל גופי.
לקחתי ממנו את התמונות והבטי בו "למה לא סיפרת לי על התמונות " אמר ונאנחתי.
"לא רציתי לזעזע אותך. ראית מספיק" אמרתי והוא נאנח להנהן בשקט.
אכלנו ולבסוף יצאנו לגינה ואני וטום הלכנו בחיבוק ידיים. המאבטחים מאחור
"את נראת מהמם" אמר וחייכתי "אתה חתיך" אמרתי נעצרת והוא נעצר והוא חייך "במיוחד שאתה במדים" אמרתי והוא חייך.
הנחתי את ידיי על חזהו השרירית והתקרבנו לנשיקה.
אני מרגישה שטום נותן לי מנוחה בחיי. מנוחה שקטה. התנתקנו מהנשיקה והבטנו זה בזה וצחקננו.
אנחנו סתם מזוג יפה, אנחנו זוג מאוהב.
לפתע ראיתי את מבטו מבולבל הוא הניח יד על כתפי והראיתי שהוא מעביר יד על הדרגה.
"את סמלת?" שאל ונשמתי עמוק "כנראה, אותה?"  אמרתי וההטי בדרגה שלו וראיתי טוראי. הדרגה הנמוכה ביותר.
"אתה יודע.. טוראי חייב לציית לסמל" אמרתי ונבטי בו ו הוא חייך "מה תרצי שאני יעשה, המפקדת?" שאל וחייכתי "נשק אותי הטוראי קין" אמרתי והוא חייך "אני יענה בשמחה לפקודתך" אמר וחייכתי אליו חיוך מאושר.
הוא אחז בפניו התקרב אליי להניח את שפתיו על שפתיי ונישק אותי ברכות.
הרגשתי את הפרפרים בבטני ואת עצמי בעולם אחר לגמריה.
לפתע אני שומעת קריעה.
"הסמלת בנקס מרטין רוצה לשוחח איתך" נשמעה קולו הרם של ג'ק. ואני וטום עצרנו את הנשיקה. סיבבנו את ראשינו לאט הצידה וראינו את ג'ק שמאחורי שומרי הראש שלו.
הוא הבחין בנו ברשימות אך ראיתי שהוא הביט בי מבטו פגוע.
אנחנו צריכים לדבר, בבחינה הוא גילה איך אני הרגשתי.
הבטי בטום שהביט בי.
אני יודעת שטום לא מסתדר עם ג'ק.
בלהתחשב שטום ראה את ג'ק מנסה להכניס אותי למעצר, מנסה להפיל אותי, לדקור אותי ולהרוג אותי.
אני לא מאשימה את טום שאינו בוטח בג'ק.
ג'ק עשה כל דבר רע שיכל לעשות למישהי שהוא אוהב.
הבטנו בג'ק ונשמנו עמוק.
טום יבטח בג'ק בקלות או בכלל.
"יהיה בסדר" אמרתי מרגיעה את המחשבות שרצית בראשו של טום כאשר אני רואה אותם בעיניו. הוא הביט בי ובשתיקה הנהן בהיסוס. צעדתי לג'ק ונעמדתי למולו.
"את סמל אני אלוף. בנכוחותי את תכבדי אותי" אמר בקול אדיש ונשמתי עמוק. הנהנתי והרמתי את ידי להצדעה.
"קיבלת אזהרה סמלת" אמר ונשמתי עמוק..
אני לג'ק צעדנו לתוך המתחם ומשם לאולם.
"אחרי השיחה תבואי לחדרי" אמר ובאתי לדבר להגיד שטום יחכה לי "זו פקודה" אמר ונאנחתי מעט והנהנתי "כן המפקד" אמרתי והוא הנהן.
נכנסתי לתוך האולם והשומרי ראש נשארו בחוץ לדלתות האולם נסגרו.
הבטי קדימה וראיתי את מרטין עומד באמצע האולם שהוא לבוש בחליפה שחורה חולצה מכופתרת לבנה ועניבה שחורה.
התקדמתי אליו והצדעתי.
"רא"ל(רב אלוף)" אמרתי והוא הביט בי מהנהן "הניחי את ידך אליזבת'" אמר והבטי בו לא מבינה "ג'ק אמר לי.." אמרתי והוא קטע אותי "אני אומר לך. כעכשיו את תדברי חופשי" אמר והנהנתי לחיוב והבנה.
"את יודעת מדוע קראתי לך?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה "לא, ג'ק קרא אותי וליווה אותי לכאן" אמרתי והוא הנהן בשקט.
"ובכן את כאן בגלל לדבר על העסקה שלנו" אמר ולא השנתי איזה, ישנם שני עסקאות.
"את תעברי קורס לחימה והדרכה מהיר. לאחר מכן נתכנן את הבריחה של בני, של פרופסור אמילקטון וזיוף מותך" אמר והנהנתי לחיוב. זאת העסקה שהוא בחר להיות איתי כבן ברית ולא כאויב.
"כשנחלץ את הבן שלי והוא יעבור בדיקת אהבות בהצלחה נוכל לדון בעסקה השנייה" אמר וידעצי שהוא מתכוון לעסקה בה אני יהפוך מסמלת לאלוף. כלומר הססנית של הרב אלוף. הסכנות של מרטין.
"מה בנוגע לג'ק?" שאלתי והוא נשם עמוק.
"בעוד פחות מחודש יש בחינות לקבלת הסגן.
כל החיילים הטובים ביותר ילחמו זה נגד זה המסלול מכשולים ומשימות." אמר וזה גרם לי לחשוב מה ג'ק היה צריך לעבור בשביל להיות הסגן של מרטין "האחרון שנשאר מתמודד מול הסגן הנוכחי" אמר ונשמתי עמוק.
"אבל אני סמלת, מי שיבחנו אלה סגן משנה, סגן, סרן, רב סרן, סגן אלוף, אלוף משנה,תת אלוף.." אמרתי מביאה את כל שמות הדרגות של חיילים בדרגת קצין מהנמוך לגבוהה ביותר.
ג'ק הוא אלוף. יש רק אלוף אחד משום שהוא הסגן של מרטין. ג'ק יתחרה נגד האחרון שישאר.
"אבל אני בוחר את החיילים" אמר והבטי בו בהלם. מרטין בוחר מהקצינים. הוא בוחר מי יתמודד לתפקיד. יכול להיות שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ארגון האר"ץ שיתמודד בבחינות לתפקיד האלוף סמל?
"אם הילד הוא באמת הבן שלי. את תכתבי בהיסטוריה של ארגון האר"ץ" אמר והבטי בו לא מבינה "החיילת הראשונה בדרגת סמל שנבחרה להתמודד לתפקיד אלוף" אמר ונשמתי עמוק.
אני יודעת שהילד הוא בנו, אבל מרטין לו נותן בי אמון מלא ואינני מאשימה אותו.
אני האחיינית של ראש המועצה העליון ובנוסף אני חיילת שח משטר המועצה.
"אני יודעת בוודאות שהוא בינת, אני מרגישה את זה" אמרתי והוא בחן אותי ואינו מגיב אלא רק מקשיב לדבריי "אם תפעל לפי דבריך אתמודד לתפקיד האלוף והצליח לעמוד מול ג'ק" אמרתי והוא הביט בי מעט לא מבין "איך את יודעת שאם תמודדי לתפקיד תצליחו לנצח את כולם ואת סגני?" שאל ונשמתי עמוק. " אני עברתי את הבחינה. אני איש השטן החזק ביותר על אדמת כדור האר"ץ. אני חכמה יותר, חזקה יותר, אני כבר ניצחתי את ג'ק פעמיים כשלפי טענותיך איש לא הצליח להפיל אותו מאז שקיבל את התפקיד לפניך" אמרתי והוא הנהן וחייך.
"אני אוהב את הנחישות שלך, את המנהיגות שלך, את החשיבה שלך, את הצורה בה את מפגינה את יכולתיך. את תהיי סגנית טובה" אמר ונשמתי עמוק.
"מה יקרה ואם אקבל את התפקיד? לאיזה תפקיד ג'ק יעבור?" שאלתי והוא נשם עמוק "ג'ק יעבור לתפקיד סגנך" אמר ונשמתי עמוק.
אם אני יעבור את הבחינה לתפקיד אלוף ג'ק יהיה סגני. ג'ק יצטרך להישמע להוראות שלי. "לכי, תנוחי. מחר יתחילו האימונים" אמר והנהנתי בשקט.
הסתובבתי וצעדתי לאחור
"אליזבת'" קרא בשמי והבטי לאחור נעצרת
"אם את או טום יספרו זאת לעוד מישהו את תהיי מושחת מתפקידך" אמר והבטי בו מהנהנת "אני רוצה שתדעי כשאני אומר לך לא לשתף ולשמור על זה בסוד כך את תעשי"
אמר והנהנתי. הוא רוצה את הנאמנות שלי. זכיתי בה פעם אחת עליי לזכות בה שוב.
צעדתי למחות האולם והתקדמתי לכיוון טום.
מרטין רוצה שאהיה הססנית שלו למרות הכל. כנראה המידע שלי על בנו חשוב לו עד כה. אבל מדוע? בגלל שהבין שהוא חי?
אבל העסקה שלנו היה להיות איתי כבן ברית, למה הוא רוצה שאהיה הססנית שלו? בגלל יכולתי? 
לפתע שני שומרי ראש נעמדו צמודים זה לזה וחסמו את דרכי. עצרתי את הלכתי בפתאומיות.
"מה קרה?" שאלתי בלחץ כי כמעט התנגשתי בהם. "ג'ק השאיר אותנו כאן על מנת שנבדוק אם את תמלאי את פקודתו" אמר ונזכרתי שג'ק פקד עליי להגיע לחדרו לשוחח.
שחכתי מזה לגמרי. רק שג'ק לא יפרש את זה לאי צייתנות לפקודה.
הסתובבתי והלכתי לכיוון של חדרו של ג'ק, שאחרי השומרים ראש שלי ושל ג'ק.
נכנסתי לחדרו של ג'ק ואחרי המאבטחים.
ג'ק נעמד מהכיסא שעליו ישב והביט בי.
"את מתפרצת לחדרו של אלוף?" שאל ונשמתי עמוק. "רושם הראשוני שלך לא חזק" אמר ונאנחתי "אתה פקדת עליי לבוא, באתי" אמרתי בכעס והוא הביט בי מחייך חיוך מעט מרושע. "התעלמת מהפקודה ואת מדברת ללא אישור בחופשיות חולטת. לא מצדיעה. לא מכבדת. לא קוראת לי לפי מעמדי. את מודעת לכך שאת בתקופת מבחן נאמנות. אני לא רואה אותך עושה משהו למען זה" אמר והבטי בו בכעס.
"לעכשיו את גם לא מתנצלת על התנהגותך הבזויה" אמר ואיגרפתי את ידיי.
הוא הבחין בידי להביט בי במחיוך מרושע.
"האם יורשה לי לדבר בחופשיות?" שאלתי והוא הביט בי בגבה מורמת וידעתי חמה הוא מחכה "אדוני?" שאלתי בכעס והוא חייך "אני לא יודע אם כדי לי" אמר מחייך חיול מרושע והבטי בו בכעס "בסדר, דברי" אמר לאחר כמה ניו. והבטי בו בכעס "אתה חתיכת מניאק! למה אתה מתנהג ככה?! בגלל שאתה מקנא בטום?!" שאלתי צועקת והוא הביט בי בכעס "אתה פקדת אליי לבוא, באתי. מה אתה רוצה ג'ק? אין לי כוח אליך ולמזימות שלך!" צעקתי עליו והוא הביט בי בכעס.
"צועקת על סגן המנהיג, מקללת אותו, מעללת עליו האשמות. את רוצה להמשיך בזה?" שאל בכיס ונשמתי עמוק.
"נתת לי אישור לדיבור חופשי, דיברתי" אמרתי בכעס ווהוא הביט בי גם בכעס
"השיחה הזאת הסתיימה" אמרתי בכעס והסתובבתי לכיוון הדלת אך השומרים ראש שלי ושל ג'ק חסמו את הדרך.
נעצרתי והבטי בו בכעס. כל מי שבחדר הזה חייב לציית לו.
הוא הביט בי בכעס וגם אני הביי בו
"השיחה הזאת לא נגמרת עד שאני מחליט" אמר בכעס ונשמתי עמוק
באתי לדבר והוא קטע אותי "סיימת לדבר בחופשיות. אם תעלי לי את העצבים את תעמדי על משפט" אמר והבטי בו בכעס ונשמתי עמוק מנסה להירגע.
הבטי בו והוא בי. אני יודעת מה אני יעשה.

אני יעזור למרטין להשיג את בנו בחזרה, אתמודד לתפקיד האלוף ואפיל את ג'ק מעמדו.

❤רוצים המשך?❤
💕מתים לראות מה יקרה?💕
⭐מה שבסך הכל צריך זה הצבעה⭐
😜 והפרק בדרך אליכם😜