סליחה על האיחור, אני עמוסה במבחנים ועבודות. אנסה להעלות יותר.
❤קריאה מהנה ❤
********
"מה הסיבה האמיתית שמשטר המועצה רדף אחריך?' שאל ונשנתי עמוק
"אני איש שטן טום" אמרתי ו הוא נראה המום "איך זה לא ה.." אמר אל קטעתי אותו "הגיוני נכון?" שאלתי והוא הנהן "אמרתי לך לחתוך אותי בכדי שתראה שאני איש שטן כשראית את זה לא הבנת למה משטר המועצה רודף אחריי? בגלל הנבואה?" אמרתי והוא הנהן "לא יכולתי להסביר לך את זה בוודאות עם הוכחות אז נקטתי עמדה מסוכנת. הקאתי לך את עברי" אמרתי והוא נעשה הלם. "אבל אם הראל לי את זה..." אמר מבין שהוא המיועד לראות זאת אם לא היה מת.
"נכון. היה בנינו חיבור מהתחלה. טום אתה הסכמת לעזור לי ואמרת לי שלא אוכל לטפס על ההר ועלינו להשיג סירה. בגלל שנפאל היה מדינה ללא ים פתוח טסנו להודו שם קנינו יכאטה שעזור לנו לחצות את האוקיינוסים ו להגיע לשוודיה. כשהלכנו לישון בבית מלון אנשיו של מרטין חטפו אותנו. הם הסכימו לעזור לנו בתנאי שיעזור להם" אמרתי ו הוא ניסה להבין אך לא הצליח להיזכר "טום כשהיינו בנפאל תקפו או נו חיילי משטר, אתה לימדת אותי להילחם ובאימונים היית הנשיקה הראשונה שלנו" אמרתי והוא היה המום "_לא אין סיכוי.." אמר והבטי בו בכעס "למה אתה כל כך מתקשה להאמין טום. אני ואתה היינו יחד. סיפרתי לך על חיי ומשפחתי ואתה סיפרת לי על שלך" אמרתי בכעס וראיתי שהוא רוצה לא להאמין בכך. "בנפאל אמרת לי שהוריך מתו בתאונת דרכים והיית ביער בכדי לשכוח למרות שעבר חודש מהטרגדיה ולא מזמן שהחלטנו שאנחנו לא רוצים מערכת יחסים שקרית סיפרת לי שהתנגדו להועיל והסיבה שהייתה ביער הייתה היא לקבור את רוצחי הוריך" אמרתי והוא היה המום
"איל את יודעת מנ קרה להורים שלי, אך אחד לא ידע על זה!" אמר בכעס והבטי בו בכעס "כי אתה סיפרת לי טום!" צעקתי עליו והבטנו זה בזה ונאנחתי.
"אני מצטערת, אני יודעת שאיבדתי את הזיכרון, אתה אפילו לא רואה בי בן אדם אלא סתם פושעת" לחשתי וטום אינו הגיב.
"טום אתה באמת לא זוכר אותי? אפילו לא טיפה?" שאלתי שאני מביטה בעיניו והוא מביט בי בוחן אותי "טום תביט בי" אמרתי והוא הביט בי אינו מגיב. "אני אוהבת אותך" אמרתי והוא אינו הגיב.
התקרבתי אליו והוא הביט בי במעט פחד.
"אפשר חיבוק לפני שאלך?" שאלתי והוא לא הגיב "לא אטריד אותך יותר" אמרתי ואז הוא הנהן. הוא לא זוכר אותי, כאילו מעולם לא הכיר אותי.
חיבקתי את טום והוא חיבק אותי. חיבקתי אותו חזק אך אני. יודעת שאני יכולה לפצוע אותו אז אני נזהרת.
אני צריכה לשחרר אותו. אני חייבת.
זה רק יזיק לי ולו לנסות להכיר את אחד השני יותר.
דמעה זלגה מעיניי וניתקתי את החיבוק
"להתראות טום קין" אמרתי אך לא שמעתי משפט בחזרה.
יצאתי מהחדר ודמעות החלו לרדת מעיניי.
למה כל פעם מחדש אני מאבדת משהו שיקר לי?
"אליזבת'" אמר ג'ק ונעצרתי מביטה לאחור ומביטה בו "לא עכשיו ג'ק, בבקשה" אמרתי והוא שתק.
הלכתי לחדרי וניפצתי כל דבר אפשרי.
ראיתי בקצה החדר מצלמה נסתרת והתעלתמתי מכך.
נבטי סביב וראיתי את הסכין על הרצפה.
הרמתי אותה והתיישבתי על המיטה.
נבטי בה והנחתי את ידי על הלהב של הסכין.
זה הסכין שטום לימד אותה איתי איך להילחם.
אחזתי בסכין וההנסתי אותה דרך ידי כך שהיא תעבור אותה. צרחת כאב יצאה מפי אך ריפאתי את הכאב.
הוצאתי את הסכין מידי וריפאתי את ידי ונתנתי לדם להישאר על הסכין.
העברתי יד על הסכין ומרחת על כפות ידי את דמי.
אני זוכרת שלפי ספרים שקראתי בעבר הקדמונים היו מורחים את דמם על פניהם לסימן זה היה מסמל אבל.
אני יודעת שטום לא מת, אבל אני יודעת שהזיכרונות שלו מתו ואני בספק עם הם יחזרו.
אני צריכה לשחרר אותו, אני חייבת.
אני צריכה להמשיך הלאה ולהיות מה שטום רצה שאהיה.
אני צריכה להיות שלמה עם עצמי, בטוחה, לוחמת.
טום לימד אותי איך לא לברוח, אסור לי לברוח. אני לא מוותרת על טום.
כפי שנגרמו זה לזה.
אני מסורה לו כל עוד לבי פועם והוא יהיה מסור לי כל עוד נשמתו חיה, אמנם הוא יהיה מסור לי שם איפשהו אבל זה גם מתקבל.
אני צריכה להעביר זאת הלאה.
הערצתי את ההיסטוריה האנושית, לפני שמשטר המועצה והמלחמות היו קיימים, בתקופה שהם גרמו לעולם להיתפתח ולשגשג.
הלכתי לשירותים ונעמדתי מול הכיור.
הנחתי את כפות ידי על פני ולאט לאט מרחתי את ידי למטה. הבטי ישר אל המראה רואה ת השתקפותי.
במכה אחת אגרוף ידי ניפץ את הזכוכית לרסיסים ושברים. רסיסי זכוכית נכנסו לידי ופצעו אותי.
גופי הוציא ממנו את הרסיסים וריפא את היד.
הבטי במראה השבורה רואה את השתקפות שלי.
לא אני לא התאבל, אני אמצא מי הרעיל את טום ואני אגרום לו לשלם על זה!.
YOU ARE READING
להיות
Adventureעברתי הכל. חיילים, ארגונים, עיירות, מדברים , ארצות, אוקיינוסים כדי למצוא אותו, אבל הוא לא רצה לעזור לי, הוא רצה להחזיר אותי לאותם פחדים אפלים אבל הכל ישתנה שהוא גילה את הדבר הכי חשוב לו, את הדבר שהוא חשב שאיבד לפני שנים. אני הבטחתי לו אותו והוא הבטי...
