love me (fanfic- justin bieber)

מי היא חושבת שהיא

היי😘 תודה על התגובות המהממות והסימונים . אוהבת.. ❤️❤️ נ.ב: קרדיט למאיה החברה הכי טובה שלי שכתבה את הפרק הזה:

-נקודת מבט של אנני-

ישבתי בחדר שלי ובהיתי במסך האייפון שלי כאילו מדובר בצמח טורף. הבטתי בשעון הקיר שהיה תלוי מעלי: השעה הייתה חמישה לשתים עשרה. לין הקרצייה הלכה הביתה רק לפני עשרים דקות. נו, מילא. אני מבינה אותה. היא בטח מתרגשת מכל המצב הזה יותר ממני. היא רצתה להישאר כאן עד שאשלח את ההודעה כדי לראות מה ג׳סטין יענה לי, אבל אמרתי לה שאני מעדיפה להיות לבד, והיא הבינה. זה אחד הדברים הטובים בלין: היא מבינה איך הראש שלי פועל, ולא נוטה להיעלב כמו רוב הבנות האחרות. אני מניחה שזו הסיבה שאנחנו החברות הכי טובות.

הבטתי בשעון שוב - דקה לשתים עשרה. נשמתי נשימה עמוקה ולקחתי את האייפון. פתחתי אותו ביד רועדת והקלדתי: ״נהנתי איתך היום.״

שלחתי את ההודעה והמתנתי לתשובה. עברה דקה, והוא לא ענה. היה כתוב שההודעה נראתה . כעבור חמש דקות סגרתי את הטלפון ושמתי אותו בצד.

זו הייתה טעות, חשבתי בחרטה. אני לא מאמינה, איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת. הוא ג׳סטין ביבר! אז הייתה לנו פגישה, והוא היה נחמד והכל, אז מה?

-נקודת מבט של ג׳סטין-

השעה הייתה דקה לפני שתיים עשרה. ישבתי בחדר שלי ותופפתי בעצבנות על מסך האייפון שלי.

החלקתי על מסך הפתיחה.

״היי.״ הקלדתי את ההודעה. ״את ערה?״

לחצתי שלח, אך ההודעה לא נשלחה. על המסך הופיע הכיתוב: ׳אין חיבור אינטרנט פעיל׳

״שיט!״ מלמלתי.

מכשיר הטלפון צלצל. הבטתי במסך, ונכנסתי לחרדה כשראיתי את השם המופיע על הצג.

״הלו?״ לחשתי.

״ג׳סטין.״ אמרה אנני. ״תקשיב, אני צריכה לדבר איתך. הבנתי משהו. אני לא ממש יודעת איך להגיד את זה בטלפון... תפגוש אותי ליד בית הקפה שבו אכלנו בבוקר, לידו יש חוף ים.״

״עכשיו?״ שאלתי בהפתעה. ״אנני?״

היא ניתקה.

כעס משונה עלה בי. מי היא חושבת שהיא? אף פעם לא פגשתי בן אדם שהעז לנתק לי בפרצוף . חשבתי אם כדאי לי לבוא.. עכשיו כל כך מאוחר. וזו היא, והיא סתם.. היא. אבל...מעניין אותי מה היא רצתה להגיד לי.

נאנחתי שוב, והלכתי לנעול נעליים.

נקודת מבט של אנני -

המתנתי על החוף מפוחדת, הבנתי לפי השיחה שהוא לא מעוניין, בטח הצקתי לו לא ידעתי אם הוא יגיע. לבשתי ג׳ינס צמוד ירוק וחולצה רחבה בצבע לבן..

המתנתי כבר עשר דקות. אם הוא לא יגיע תוך רבע שעה, אני אלך, החלטתי.

ג׳סטין הופיע, בסופו של דבר. הוא היה די עצבני ורטן משהו לא ברור כשראיתי אותו, אבל באופן מפתיע הוא התלבש יפה לכבודי.

״מה היה כל כך דחוף, שהיית צריכה אותי?״ הוא שאל וחייך חיוך מתגרה, מה שגרם לי לנשוך את שפתיי.

״ תקשיב.״ פתחתי, ״אני חייבת להודות שאתה לא כמו שחשבתי בהתחלה.״

״תודה, יפהפיה.״

הוא שם את ידו על מותני וחייך. ״אבל בשביל זה הבאת אותי לפה?״

תפסתי את ידו והורדתי את ידו בעדינות. הוא לא מכיר אותי. איך הוא חושב שהוא יכול לגעת בי.

״תן לי לסיים.״

״מה קורה לך היום?״ הוא שאל, ומבטו היה חשדני

״זה לא ילך בינינו.״ הסברתי לו בעדינות. ״ולא מפני שאתה לא מוצא חן בעיני, או משהו כזה. אתה כן. אבל...״

הוא הביט בי בעיניים גדולות וממיסות. הסבתי את מבטי מפניו. אני לא אעמוד בזה, אם אסתכל עליו. ״אבל אתה. אתה מפורסם והחיים האלה הם לא מתאימים לי. וגם ברור לי שאני סתם אפגע ו.. אתה יודע..״

״אנני...״ הוא פנה אליי בקול שובה לב.

״אין סיכוי, ג׳סטין. אני מצטערת.״

הפניתי אליו את גבי, במטרה ללכת. ועוד לפני שהספקתי לצעוד צעד אחד, הוא משך את ידי וסובב אותי אליו. הייתי כל כך מופתעת שלא ניסיתי להתנגד, וגם אם הייתי מנסה, ככל הנראה לא הייתי מצליחה. הוא תפס בעדינות בפניי ולפני שהצלחתי להבין מה קורה ראיתי את פניו מתקרבות אל פניי.