love me (fanfic- justin bieber)

What am i doing- חלק ב

שלומות:) תקשיבו, ממש ממש התבאסתי מהסימונים והתגובות לפרק הקודם, אף אחד כבר לא קוראת. 😭 בכל מקרה אני מודה למי שכן קוראת , אני אוהבת אותכן מאוד..
------------------------
-מה אני עושה?-
דלתות המעלית נסגרות.. אני הולכת אחורה ונצמדת למראה שבחלק האחורי של המעלית. החיים שלי פה, לעזוב את אמא שלי, את לין ואת הלימודים לשבועים או אולי יותר .. זה, זה לא הגיוני, בקרוב מבחני הסיום של יא מתקרבים ואני לא יכולה פשוט לא להגיע, זה עכשיו כמעט מאי, אני בשיא השנה ופתאום לטוס לשבועיים..
״זה ג׳סטין ביבר״ קול בראשי אומר ״הנשיקה הראשונה שלך, זה שגורם לך להרגיש משהו!״ אני מרחיקה את המחשבה ממני, הוא לא גורם לי להרגיש משהו! או שכן?
דלתות המעלית נפתחות ואני שוב בלובי.אבח אני נשארת בתוך המעלית . אני מקבלת סמס מג׳סטין.. ״בואי מהר , 10 דקות!!״
-נקודת מבט ג׳סטין-
כתוב לי שהיא ראתה את ההודעה. הכל משוגע , אני מרגיש משהו כלפיה. וכבר מזמן לא הרגשתי כלום. ואז היא הגיע ואנחנו מכירים ממש קצת זמן אבל זה הספיק כדי שאני.. אסתכל עליה וזה יגרום לי לחייך. החיוך שלה כלכך יפה והעיניים שלה, כחולות ירוקות עמוקות וכלכך יפות . אבל לא נראה לי שהיא תגיע. היא הייתה כבר מגיעה עד עכשיו.
״ג׳סטין בוא נתמקם במטוס״ סקוטר אומר לי, הוא יודע שהיא אמורה לבוא, כנראה גם הוא לא מאמין שהיא באמת תבוא .
אני מהנהן ומתחיל להתהלך לכיוון המטוס הלבן, כשאני נכנס אני רואה כרגיל 20 מושבים אדומים ו2 כחולים , מטוס מפואר ואני נכנס ומתיישב בשורה שלי, איפה שנשאר המקום לאנני. מהחלון אני רואה את המעלית אבל היא לא הולכת להיפתח בקרוב. ״3 דקות להמראה״ שומעים את הטייס אומר מהרמקול.. ואחת הדיילות יוצאת ומסבירה מה קורה אם מתרחש אסון. כאילו לא דמעתי את זה 1200 פעם. המטוס מתחיל להניע ואנחנו נוסעים נורא מהר על הגג ובדיוק כשהמנוע עושה רעש רם, המעלית נפתחת ואנני עם מזוודות גדולות יוצאת . היא מכסה את
אוזניה בידיה . ״תעצור !!!!״ אני צורח.
לא שומעים אותי.. המטס כבר מתכונן להמריא! אני קם ממקומי ואמא שיושבת במושב ליידי אומרת לי לשבת ״ג׳סטין תשב עכשיו! זה מסוכן! עכשיו ג׳סטין!״ אבל אני רץ במסדרון!!! המנוע כבר משמיע קולות רמים. דלת הטייס נעולה ואני דופק פעמים רבות . ובסוף עוזר הטייס פותח
לי ובמקום לדבר איתו אני נכנס לתא. זה אסור. אני יודע אבל אם יש סיכוי שהיא באה, אני רוצה אותו.
״תעצור עכשיו!!!״ אני מורה לטייס ונבהלה הוא מסתובב ואומר לי ״בסדר בוס! יש לך מזל כמעט המראנו״
אני נושם בכבדות. כשהמנוע נרגע אנחנו עוצרים ואז דלת המטוס נפתחת , מדרגות נפתחות ואני יוצא לכיוון אנני..
היא יושבת שם ליד המעלית פניה בין ברכיה.. והיא ., בוכה?
״אני שם את ידי על גבה והיא רועדת, בשנייה היא מעלה את פניה ומסתכלת עליי האיפור שלה מרוח והיא נראית בהלם.
״חשבתי שהמראת!״ היא אומרת והבעה מופתעת מאוד על פניה
״לא הייתי עוזב בלעדייך. כשראיתי אותך. אמרתי לו לעצור!״ אני אומר ופניה מתרקחות. ״למה בכית?״
״כי גם אבא שלי עזב, ולא הספקתי להיפרד ממנו. ועכשיו אתה ג׳סטין. חשבתי ש.. לא אראה אותך שוב ואין לי מושג מה קרה אבל משום מה התחלתי לבכות״ היא קמה ואני עטפתי את ידיי סביבה . ומהו גרם לי להגיד ״אני לא הולך לעזוב אותך.״ היא נרגעת תחת ידיי..
״תבטיח ״ היא מבקשת ועינייה מול עיניי , מתחננות, חלשות, יפות כלכך, בחיים לא הייתי מנחש שיש בה את הצד הזה, הלא מתחכם, עוקצני וקשוח שזה מה שהיא מראה. היא תמיד כלכך עקשנית אבל באופן טוב, באופן שאני אוהב. היא אתגר מעניין . וברגע זה כשהסתכלתי עלייה יכולתי לדמיין חיים איתה. ואם כמה שזה הזוי אני חושב שהתאבתי בה. פתאום אני שם לב שלא עניתי לה! ״אני מבטיח.״ והחיבוק שלנו מתאדק עוד יותר. אני עוזב אותה ולקחתי את המזוודות . מחייך אליה חיוך אמיתי ושמח. ״בואי, אנני.״ והיא מחייכת ומוחה את הדמעות שנשארו על פניה.
ואני חושב שאני רואה ניצוץ של התרגשות בה. וזה מקסים.

אוקיי, מקווה שאהבתם! תגיבו.
חוץ מזה פתחתי סיפור חדש וקוראים לו together ואני ממש אשמח אם תנסו אותו. אוהבת, אלה😘