צעדים נשמעים מאחורי הדלת, אני קמה במהירות ומנגבת את עיניי, שלוש דפיקות נשמעו ואז קולו המודאג של הנסיך.
"סול את שם?"
קול המפתח נשמע, אני לא רוצה לראות אותו עכשיו לא במצב הזה. הידית נפתחת וקפצתי מאחורי המיטה.
"סול..."
אמר ברגע שראה אותי, אני מפנה את ראשי ומנסה להתעלם ממנו.
"מה קרה?"
שאל בזמן שמתיישב לידי, ידיו עוברות במותניי ואני נגררת עליו.
"זה לא משהו שצריך להדאיג אותך"
אני ממלמלת, ראשו מונך על כתפיי וידיו מחזיקות בי חזק יותר.
"אמרתי לך כבר, כל מה שקשור אלייך חשוב לי גם הצרות שלך"
אחיזתו מתחזקת ונשימותיו מתקרבות לגרוני.
"ביל..."
שפתיו מלטפות את צווארי, ידיו מחזיקות בשלי.
"אני יודע שזה קשה לך, כל האנשים האלה עם השמועות שלהם, אבל אני רוצה להיות מישהו אחר בשבילך, מישהו שאת יכולה לספר לו הכל בלי לפחד לבכות או לצחוק לידי, אל תתיחסי לעובדה שאני הנסיך תתיחסי לעובדה שאני החבר הכי טוב שלך"
אני מסתכלת בעינייו הירוקות, הדבר שיכול להרגיע אותי זה המילים שלו רק בגלל שהן נקיות יותר מזכוכית.
"אתה צודק"
אמרתי בקול עליז.
"אני לא צריכה להיתייחס אליהם!"
התרוממתי יחד איתו והאמונה חזרה אלי.
"אני לא חפץ ואני לא שמועות! שיאמרו מה שהם רוצים"
הנסיך שנטלה על גבי מצחקק ונעמד על רגליו.
"בדיוק!"
אנחנו נראים כמו שני ילדים אבל זה מה שאנחנו.
אחרי העידוד הנפשי שעשינו השבוע עבר מהר, לביל לא הייתה בעיה עם ג'קס שתמיד פלירטת איתי ולי לא הייתה בעיה עם כול המבטים.
"סוף סוף שקט"
אמר הנסיך בזמן שאנחנו דוהרים חזרה לארמון. סוסו מתחיל לדהור מהר יותר וצחוק עליז נשמע ברקע.
"נראה שאת אוכלת אבק פה"
"נראה מי יוכאל אבק פה"
אמרתי בהתנשאות, הצמדתי את רגליי לסם הסוסה שלי והיא התחילה לדהור כמו משוגעת, אני עוקפת את הנסיך בשניות, ונראה שאנחנו כבר קרובים לחומות הארמון.
"נראה שאתה זה שהפסיד ידידי"
אמרתי בזמן שנכנס לשערי הארמון, חיוך על פניו ועליזות זה מה שהוא משדר.
"הוד מלכותך"
אמרו השומרים לנסיך ונראה שלי גם...
"זה היה מוזר"
YOU ARE READING
The Fallen Angel
Fantasyהסיפור הזה מעוד מסובך במיוחד אם אני כותבת אותו אבל אם לקצר אותו בלי ספויילרים הוא מדובר על נסיך והשומרת שלו מפה אתם תצטרכו לגלות לבד להן ואיך הסיפור שלהם הולך (הסיפור הזה כבר פורסם על ידי ממי שתמך אחר ושם הרסתי את הדמיות לכן החלטתי לשכתב אותו אז אם...
