פרק 46-אוהבת אותך

2.7K 234 43
                                    

כפות ידיי שאחזו כעת בפניה של ליאם הושלכו מיד בחזרה מטה,לרגע הרגשתי מבוהל.כאילו שעשיתי משהו שגוי.מבטה של ליאם היה נדמה גם כמופתע,היא עקבה אחריי במבטה ממתינה שאעשה משהו.התעשטתי על עצמי וקמתי מהספספל מתקרב להילל שפרצופה המופתע והחשדני התחלף ברוגז.

״חיים ש-״

״אל תגע בי עדן.״היא אמרה בטון אחיד ואסרטיבי,עיניה התמלאו במהירות הבזק בדמעות,וכבר צפיתי לסצנה שלמה שהולכת להתרחש.

״הילל,אני מציע לך להרגע מעכשיו.לא קרה כלום,ואת סתם מריצה אלפי סרטים בראש.תקשיבי לי שנייה.״אמרתי ונאנחתי ארוכות כשהיא הסתובבה והחלה לצעוד במהירות,החלפתי מבט אחד של התנצלות לליאם שנראתה מאוד מובכת.

״הילל תעצרי בבקשה.״צעקתי לעברה כשהיא חלפה במהירות ליד חבורת ילדים קטנים ששיחקו בקלפים.

״לא רוצה.ואל תרדוף אחריי,אין לך למה.״היא צעקה בחזרה מבלי להסתובב,הטון שלה כבר לא היה כועס,הוא היה מחופש לאדיש ושקט.

״באמאשלך הילל?!באמשלך?הרגע חזרתי מהבסיס ולא ראיתי אותך חודש,זה מה שאני צריך לקבל?״הרגשתי איך אני מתמלא בזעם וייאוש,נזכרתי שאפילו עוד לא נכנסתי הביתה וההודעות הרבות הציפו את הפלאפון שלי.

״הרגע חזרת מהבסיס וישר זינקת לבחורה הראשונה שקפצה לך מול העיניים,זאת ליאם נכון?״היא הסתובבה לעברי והשליכה את ידיה לצדדים.

״כן זאת ליאם״אמרתי,
״בסך הכל עזרתי לה עם השקיות של הקניות,ואז היא סיפרה לי שהיא נפרדה מליאור אז-״

״אז ניחמת אותה כשאתה מחזיק לה את הפנים כאילו אתה עומד לנשק אותה.״היא אמרה ועל לחייה הופיעו עגלי דמעות קטנות.

״אני מבין שזה לא היה נראה טוב,אבל זה בכלל לא היה זה הילל.אני וליאם רחוקים שנות אור מלהרגיש אחד לשני משהו,תאמיני לי.עד לא מזמן בכלל שנאנו אחד את השני,עכשיו אנחנו בסך הכל ידידים.והיא עוברת משהו לא פשוט עכשיו.״

״נשמע כמו סיפור אהבה מוצלח.״היא אמרה ושוב הסתובבה והחלה לצעוד.

״נשמע שאת מחפשת תירוצים כדי לריב הילל״צרחתי לעברה וכבר לא היה אכפת לי מהעוברים והשבים,ומהמבטים הסוקרים.

״כן?״היא שוב נעצרה מהליכתה מסתובבת לעברי ומתקדמת אליי בצעדים מהירים,
״נשמע שאתה עושה הכל כדי לגרום לאבד עשתונות עדן.אני לא מצליחה להתמודד יותר עם כל החרא הזה!אני מרגישה יותר עצבים ותסכול מאשר אהבה.״היא ירקה לעברי כשהיא במרחק נשימה ממני.

המשפט שלה צרם לאוזניי מאוד.הרוק שבפי התייבש ובלעתי עוד ועוד במטרה להרגיש משהו.לא הצלחתי להגיב לה למשך כמה שניות ארוכות.היא כמו תפסה את בשרי בציפורנייה וסובבה,רק כדי להכאיב עוד יותר.אבל פתאום מחשבות של איזון הופיעו,חשבתי לעצמי שאני צריך להכנס לפרופורציות ולא לשקוע ביחד איתה לכל הדרמה המטופשת הזאת.אני לא יודע מה גרם לי פתאום בשניה לשנות את נקודת הגישה שלי,אולי העובדה שכל מה שעברתי במשך חודש לא משתווה במעט לריב חסר הטעם הזה.הרי במשך כל הזמן הזה דמיינתי את הילל רק מחייכת ומלטפת אותי,ולרגע שכחתי מכל החרא שלא הפסיק לצוף בנינו.כי כשאתה מתגעגע אתה זוכר רק את הטוב.

לא כל הנוצץ זהב (סיפור גמור)Where stories live. Discover now