לא כל הנוצץ זהב (סיפור גמור)

פרק 3-מביאים ילדים סתם.

״איזה כיף שאתה שוב אצלי בבית!״ליאן מחייכת את חיוך רחב השיניים שלה,היא תמיד נראת כל כך מאושרת,היא כמו הדמות הזאת בסרטים אמריקאים על מתבגרים,כשיש את מלכת השכבה המושלמת שהחיים שלה מושלמים והיא תמיד מאושרת,היא גם תמיד כלבה שיש לה שפוטות,
ולליאן אומנם יש שפוטות,או חברות כמו שהיא קוראת לזה...אבל היא ממש לא כלבה,
יש לה לב רחב ואדיב.
מעולם לא פגשתי באדם רגיש יותר לסביבה מליאן,אפילו שהיא מזהה שמשהו קורה לאחד מהשכונתים,היא שואלת אותי ומתעניינת דרכי, וחוץ מזה החיים שלה ממש לא מושלמים.
היא צועדת אל המטבח הענק וזה לוקח בערך כמה דקות להגיע אליו בתוך הבית הענק והמגושם שלה,
היא פותחת את המקרר ושולפת שקית עם ירקות ואז לימון וסכין,מקפצת על השיש ומתיישבת עליו כשרגליה מתנדנדות.
״מה?״אני מביט בה בחיוך כשהיא נועצת בי מבט,
״את רוצה שאני אחתוך לך סלט?״אני יודע כבר לקרוא אותה.
היא מהנהנת לחיוב בחיוך רחב כמו תמיד,ואני נאנח ונגש לעבודה.
״אבל אני לא אוכל את החרא הזה״מלמלתי כשהתחלתי במלפפון.
״אתה מימלא לא מסכים לאכול פה כלום בגלל הכשרות,וויתרתי כבר״היא מגלגלת את עיניה.
״ולמה רק סלט?״אני שואל.
״אתה יודע,אבא הבטיח לי השנה שאני מצטלמת לקולקצייה החדשה של הקיץ.אני חייבת להיות פצצה״היא אומרת.
״אבל את כבר ליאן״אני ממלמל והיא פוערת את עיניה,
״אתה באמת חושב ככה,עדן?״היא מביטה בי.
״כן,ליאן״אני מחייך וטוחב מלפפון לפי.
״אתה אף פעם לא מפרגן לי על המראה שלי״היא מורידה את עיניה וסומק מופיע על לחייה.
״את לא באמת צריכה שאני אפרגן לך...בואי״אני אומר.
״למה אתה חושב שלא?״
״כי כל הבנים דלוקים עלייך ליאן!״אני אומר.
״אבל אף אחד מהם לא מעניין אותי״היא כמעט לוחשת ואני בולע רוק,לפעמים אני מרגיש שליאן רומזת לי דברים אבל אני מדחיק אותם כמו מניאק כי אין לי כח להכנס לכאבי הראש האלו.
״אז מה קרה הפעם?״אני פונה אל הנושא שלשמו הגעתי אליה.
״הם עוזבים שוב״היא מלמלה בקול רועד וידעתי שיקחו בדיוק שתי דקות עד שהבכי יופיע,
״לעוד קולקציית קטיפה מזורגגת או משהו כזה בלונדון״.
״ואת?את עוזבת?״אני בולע רוק,אני מחובר לליאן,היא הידידה הכי קרובה אליי.
״לא,הם משאירים אותי פה להרקב,אתה מבין?״העיניים שלה מוצפות בדמעות.
״היית באמת רוצה לפספס את השנה האחרונה והכי טובה שלך בתיכון?״אני מכווץ את עיניי.
״לא אכפת לי כבר מכלום עדן,אני רק רוצה שלהורים שלי יהיה אכפת ממני.״היא אומרת ודמעה זולגת על לחייה,ואני שידי מלוכלכות שוטף אותן ומנגב,ואז נעמד בין רגליה שסוגרות על גופי ומנגב את דמעותיה.
״אם כמה שאת יודעת מה אני חושב על אנשים עם הרבה כסף בידיים״אמרתי באיטיות,
״אני די בטוח שלהורים שלך אכפת ממך,הורים לא מביאים סתם ילדים לעולם.״.
היא הביטה בי במבט ציני והחלה להתפרץ בצחוק גורמת גם לי לצחוק שהבנתי את המשפט האחרון שאמרתי.
״נו באמת,אתה לא באמת אמרת את זה עכשיו,נכון עדן?״היא בקושי נשמה כשניסתה להגיד את המשפט מבין רצף הצחקוקים שלה.
״בסדר בסדר״הרמתי את ידיי לכניעה,
״ואל תשתמשי באבא שלי כדוגמה לצחוק!״אמרתי וזרקתי עליה חתיכת עגבנייה.
״אז אל תגיד שטויות כאלה״היא נרגעה מהצחוק המטורף שלה.
״עכשיו באמת...״התרחקתי מרגליה חוזר לחתוך את הסלט,
״אכפת להם ממך״.