לא כל הנוצץ זהב (סיפור גמור)

פרק 9-אני לא בוכה יותר

הבטתי בים הכחול,נושם את האוויר הנעים אל תוך הריאות ועוצם עיניים.
הרגשתי איך הגוף לאט לאט מרפה מהעצבים שלא הפסיקו להדהד בגופי.
הים היה מקום המקלט שלי ושל יויו,בכל פעם שהאבות שלנו חזרו לחיים ודפקו אותם שוב ושוב,
היינו יושבים בשקט מול הים,מזילים דמעות ולא מדברים על כך אחד עם השני,אחר כך קמים מנגבים את הדמעות וחוזרים אל החיים כאילו שכלום לא קרה.
כי ככה אנחנו,ילדי שכונות המצוקה,אין לנו זמן או פריבילגיה להתעסק יותר מדי בכאב,צריך להיות חזקים ולהמשיך.
״אתה לא בוכה כבר״קולו של יונתן גרם לעיניי להפקח,הוא חייך והביט בים כמוני כשהוא כבר ללא חולצה ונעליים.
״נגמרו הימים שאני בוכה בגללו,האמת היא שאני כבר לא בוכה יותר״אמרתי.
״אתה השתנת עדן,כבר אמרתי לך?״הוא עבר להביט בי.
״אני תמיד הייתי אותו עדן יונתן,אתה תמיד רצית שאני אהיה כמוך אבל אני לא״פלטתי את המשפט גורם לו להסתובב עם כל גופו אליי.
״אני לא רוצה שתהיה כמוני עדן,אתה כבר כמוני,אני ואתה באותה הסירה,אבל אתה מתכחש אליה,מחייך ומתנהג יפה לכולם כאילו שהחיים שלך שוקולד...
אני לא אוהב את המשחק הזה ואת המסכה הזאת״הוא אמר,גורם לי להאנח,הוא לא מסוגל לחשוב שיש אנשים שנקודת ההסתכלות שלהם היא חיובית.
״אני ואתה לא באותה הסירה יויו,אתה בוחר איך להתנהג.
הסביבה לא אמורה לאכול חרא רק כי אתה אוכל,ודרך אגב... אם תנסה להיות נחמד לפעמים תגלה שגם אנשים נחמדים בחזרה״חייכתי אליו צובט בלחיו כשאני מוריד את החולצה מעליי ורץ אל המים,מותיר אותו לבדו.

״עדן מה קורה לך?״שמעתי את קולה של אמא המוטרד של אמא כשישבתי ובהיתי בתקרה בחדרי,בלי הפלאפון בסביבה או הטלוויזיה שדלוקה.
״הכל בסדר אמא״סיננתי.
״משהו קורה לך,אני מרגישה״היא נכנסה אל החדר והתיישבה על המיטה ליד רגליי.
״אבא התקשר״סיננתי כי שנאתי לשקר לה,
״אבל הכל בסדר״.
״מה הוא רוצה?״היא נדרכה וגבה הכפוף מעט הזדקף.
״לזיין במוח״מלמלתי ומבטה ננעץ בי,
״הוא התקשר כדי לדבר על מה שהיה עם החברה שלו בסופר...״הוספתי בגלגול עיניים.
״מה הוא רוצה ממך?״היא כיווצה את מבטה ״איך יש לו עוד חוצפה לבוא אליכם בטענות שאתם מתנהגים ככה...כמה חרא הוא יכול להיות?״היא פלטה גורמת לי לצחקק.
היא מעולם לא נהגה לדבר עליו יותר מדי ליד אחים שלי,היא נהגה לשדר אנרגיה חיובית ושלווה,היא התנגדה לשלח רעל בהם כדי לגרום להם לשנוא אותו.
הפעמים היחידות שקיללה אותו היו לידי וכשהכאב ממש תקף אותה.
יש משהו בלהיות ילד בכור,חיבור עצום לאמא,אחריות גדולה ודאגה גדולה למשפחה,במיוחד כשההורים גרושים.
״אז מה מטריד אותך כל כך?״היא ליטפה את רגליי,ואז סיננה שאני שעיר ברגליים כמו אבא שלי.
״כלום,היום היתה לי שיחה עם יויו,והוא אמר שאני מתכחש בעצם לזה שהחיים שלי חרא״אמרתי.
״והחיים שלך חרא?״אמא הרימה גבה.
״לא״משכתי בכתפיי ״זה שאבא שלי חרא לא אומר שהחיים שלי צריכים להיות בזבל״.
היא חייכה מתקרבת אל פניי,
״אני אוהבת אותך עדן,אתה המתנה הכי גדולה שלי.
אתה חי,אתה בוחר לחיות את החיים שלך באור,ולא בחושך.
בשכונה הזאת קשה לאנשים לקבל את זה,כי אנשים בטוחים שיש רק דרך אחת להתמודד עם הבעיות.
אבל אף אחד לא צריך לגרום לך לחשוב שאתה חי במשחק,כי אתה לא,אתה פשוט לא שוחה עם הזרם״היא אמרה את הכל ונשקה את לחיי.
״חיים שלי את אמא״פלטתי,והיא טפחה על שרירי היד שלי מצחקקת.
״מאיפה כל השרירים האלה?״היא נאנחה וקמה כשהיא יוצאת מהחדר.