התרסקות - פרק 27

1.7K 138 16
                                    


יום שמשי במיוחד האיר את חדרה של אמה וסנוור את עיניה ברגע שפקחה אותן למחרת. 

יום מושלם לדייט, חשבה אמה בלבה.

מבוכה תקפה אותה ברגע שהמחשבה עלתה לפני תודעתה ואמה מהרה להתגלגל מצד לצד במיטתה ולרקוע את דרכן של רגליה אל מחוץ לשמיכה. 

לאחר שהתארגנה לבית הספר עשתה אמה את דרכה מטה כהרגלה לארוחת הבוקר במטבח עם אביה. יהיה עליה ליידע אותו כבר מעכשיו שתצטרך לצאת היום מאוחר יותר. בחילה אחזה בה כשנזכרה שתיאלץ לשקר לו, היא ממש לא אהבה את זה. 

אז למה אם כך בכל זאת הייתה מוכנה לעשות את זה בשביל פגישה עם רן?

"אבא," פתחה אמה כשהתיישבה מול קערת הדייסה הקבועה שלה מול מושבו של אביה. 

פניו של אביה היו טמונות מאחורי עיתון הבוקר אותו קיבלו כל בוקר בדואר מחדש ואביה תמיד עיין בו. "מממ?" המהם מבלי להעיף בה מבט.

אמה כחכחה קלות בגרונה, זה רק חצי שקר, אמרה לעצמה, כמו שרן אמר. 

אני אשוב מהר הביתה, הבטיחה לעצמה. מי יודע אולי אפילו תצליח לגלות מה כל כך הכביד על רן לאחרונה ביחסיו עם אביו? אולי אפילו תצליח לעודד אותו במעט? זה לא שווה את זה? הוא הרי תמיד דאג לעודד אותה. היא חייבת לו.

"יש איזה משהו היום... אחר הצהריים..." אמה התפתלה במושבה באי נחת, "כמו מסיבת פרידה מהמחזה לכל השחקנים שהשתתפו בו." פלטה במהירות את כל הפרטים. 

כעת אביה הוריד את העיתון וסקר אותה מבעד למשקפי הקריאה שלו. "באמת?" תהה.

אמה הנהנה נמרצות שעה שליבה זינק לגרונה, "באמת באמת." 

"באיזה שעה הדבר הזה?" שאל אביה בחשדנות. 

"חמש," מהרה אמה להשיב, היא הרגישה שאם לא ישנו את נושא השיחה בקרוב היא עלולה להתפוצץ בכל רגע. 

אביה הנהן קלות כמאשר לעצמו משהו ואז הוסיף, "איפה זה? מיס ויולה תהיה אתכם, אני מניח?"

אמה השתנקה אבל מהרה להתעשת, "כן, בוודאי." הייתה לה תחושה עזה שהוא לא ישמח לשמוע שמבוגר אחראי לא יהיה נוכח. "זה יהיה בתיכון." נשימתה של אמה הכבידה עליה, השקר הזה התארך יותר משרצתה והיא הרגישה לא בנוח. ויותר מזה, היא פחדה. 

מה אם יציע להסיע אותה? מה אם ירצה לאסוף אותה בחזור? מה אם ישאל את מיס ויולה?

אה! היא רצתה להטיח את ידיה בפניה, היו יותר מדי חורים! 

אבל אביה רק הנהן בשנית לפני שהרים שוב את עיתונו וחזר לעיין בו. "טוב, אם כך." מלמל וצלל חזרה אל מאחורי העיתון. 

אנחת רווחה נמלטה מפיה של אמה. 

היא עשתה את זה. 

יום הלימודים עבר באטיות מתסכלת, כל שיכלה לחשוב עליו אמה לכל אורכו היה הדייט שציפה לה ולרן בסופו. היא לא העזה להודות בכך בינה לבינה אבל תהתה לא מעט כיצד זה יהיה ומה יעשו. היא השתוקקה שהרגע יגיע, ולמרבה הפתעתה, לא רק בכדי שיעבור כבר. 

התרסקותWhere stories live. Discover now