התרסקות

התרסקות - פרק 3

כשרן שב לביתו בסופו של דבר היה זה מאוחר בלילה, לאחר ששוטט ארוכות בין רחובות העיירה.

ברגע שהגנגסטרים עזבו אותו מוטל כך על המדרכה הקרה הוא נותר שם לכמה דקות נוספות, נרגע ואסף את עצמו חזרה לחתיכה אחת. אחרי זה הסתובב בין הסמטאות השונות, הבתים הרבים בכדי למשוך זמן.

את הזמן ניצל למחשבותיו הארורות שלא נתנו לו מנוח. דמותו של אביו בחליפה, באמצע אולם המחזה מביט בו, קורא לו- עלתה ברוחו שוב ושוב. ומיד אחרי זה עלתה המחשבה על הגנגסטרים ועל האיום והדרישה שנשאו אתם.

מה היה על רן לעשות? לספר? אבל אז יעשה בדיוק מה שרצו. ויותר מזה, כשאביו ישמע על כך הוא בוודאי ירצה לדבר אתו, דבר שלא בא בחשבון מבחינתו של רן.

רן איבד תחושת זמן כשצלל כך אל בין מחשבותיו הטורדניות בעוד רגליו העייפות נעות תחתיו. לבסוף, אחרי זמן ארוך ולא מוגבל, נשאו אותו רגליו מבלי משים לביתו ורן החליט שמאוחר מספיק בשביל להיכנס. הוא קיווה בכל מעודו שאביו כבר הלך.

כשנכנס, וסגר את דלת הכניסה בשקט מופתי מאחורי גבו חושך קידם את פניו. רק אור הטלוויזיה הדולקת על קול נמוך הוא שהאיר לו במעט את חלל הסלון.

רן התקדם על קצות אצבעותיו אל עבר הסלון ונעמד מול המחזה שכבר ידע שיראה.

אמו שכבה על צידה בספה הגדולה, עיניה עצומות ועל פניה ארשת רגועה.

היא בוודאי המתינה לו עד שישוב ונרדמה תוך כדי, דבר שקרה לא מעט פעמים כשיצא עם חבריו.

רן נאנח קלות, הוא עדיין כעס עליה על שהזמינה את אביו ועל שנשברה בכזו קלות ונפלה בקסמיו. איך שכחה במהירות שכזו את כל הלילות שהעבירה בארוחות לזכר ימי נישואיהם עם כוס יין מלאה? איך שכחה את הדמעות שבזבזה עליו?

היא תמיד שכחה. זו הייתה הבעיה בה. אבל רן מעולם לא שכח.

רן פנה לעלות לחדרו בניסיון לא להעיף בה מבט נוסף. הוא רצה לשמר את הכעס שחש, הוא רצה שתרגיש, חזק, שאכזבה אותו מחר בבוקר כשתביט בעיניו.

אבל הוא הצליח לעשות רק צעדים בודדים אל עבר גרם המדרגות המוביל לחדרו לפני שסב על עקבותיו. תחילה, חיפש אחר שלט הטלוויזיה שהיה תחוב איפה שהוא בין גבה של אמו לספה, אז שלף אותו באטיות המרבית בכדי שלא תתעורר מתנועותיו וכיבה בלחיצה את המסך.

ואז פרש את השמיכה הדקיקה שמוקמה בנמוך על רגליה וכבר נפלה בחלקה על הרצפה. הוא הניח שוב את השמיכה על אמו כך שהפעם תכסה את כל גופה.

הוא הביט בה רגע ארוך נוסף לפני שפנה בשנית אל עבר חדרו.