התרסקות

התרסקות - פרק 11

 "באת." אמרה אמה בפשטות.

קצות שפתיו של רן התעקלו, זו הייתה הפעם הראשונה שראתה אותו מחייך מאז המחזה.

"זה לא מה שהייתי אמור לעשות?" שאל בהרמת גבה.

אמה התקשתה לבלוע, הרגע בו הייתה בזרועותיו של רן התארך הרבה מעבר לראוי והיא הייתה בטוחה שמיס ויולה ואריק צפו בהם בפיות פעורים. היא סירבה להביט בהם בכדי לא לאשש את חששותיה.

"אני חושבת שכדאי שתוריד אותי עכשיו," מלמלה בשקט והייתה הראשונה לשבור את קשר העין בניהם כשהסיטה את מבטה ממנו.

חיוכו של רן גדל, "את חושבת?"

אמה הנהנה נמרצות.

"כרצונך," השיב רן והתכופף במעט, מנמיך את קומתו ואחיזתו ברגליה כך שתוכל להיעמד שוב בכוחות עצמה. 

ברגע שעמדה שוב איתנה על קרקע מוצקה ושבה אליה הכרתה נרתעה אמה ממגע ידיו של רן כמו הייתה נשוכת נחש. 

היא הסתובבה לעברם של מיס ויולה ואריק ולא הופתעה לגלות את השניים עומדים זה לצד זה בעיניים קרועות לרווחה. 

מיס ויולה הייתה הראשונה להתעשת ופנתה מהר לאמה. 

"אל אלוהים, אמה! את בסדר? נפגעת איפה שהוא?" שאלה בפאניקה בעוד ידיה אוחזות בכתפיה של אמה ומטלטלות אותה. 

"אני בסדר," הרגיעה אמה בשקט בעוד עיניה מתרוצצות על פני הרצפה ולחייה מתחממות. עכשיו, כל שרצתה אמה היה שהאדמה תבלע אותה. כל העיניים בחדר נפנו אליה, גם כי עד לפני רגע כמעט ונפלה בצורה מביכה ביותר אבל גרוע מזה בגלל שנפלה היישר אל תוך זרועותיו של רן. ונשארה שם.

אמה נאבקה בדחף להליט את פניה בידיה ולהתחבא מעיני כולם. היא חיפשה נואשות אחר נושא שיחה כלשהו שיסיט את תשומת הלב היוקדת ממנה אבל היא לא הצליחה לעלות על דעתה דבר מרוב שהייתה לחוצה.

למרבה הקלתה של אמה רן פצה את פיו ושבר את הדממה. "אז... איפה כולם?" שאל וסקר את החדר הריק מלבדם. "זו אמורה להיות מסיבה, לא?"

רק אז נזכרה אמה שהמסיבה הייתה אמורה כבר להתחיל, יום הלימודים הרי נגמר לפני יותר מעשר דקות.

אמה הפנתה את מבטה החושש לעברו של אריק ג'ונסון, שנראה מבוהל ומפוחד כאחד. "הזמנת מישהו?" שאלה בלחש, למרות שהייתה בטוחה בתשובתו. 

אריק ג'ונסון רק נשך את שפתו התחתונה ונענע את ראשו מצד לצד בתבוסה, כמודה באשמה. 

אוי לא, חשבה אמה, אם היא לא הזמינה אף אחד מלבד רן ואריק לא הספיק להזמין אף אחד כלל... הרי שמסיבתה של מיס ויולה לא תצלח במיוחד.

ללא מוזמנים.