One Shots

ציפיות

לא יודעת, זה פשוט קרה כי אני לא יכולה לחכות אחרת אני אשכח, וזה מעניין אותי. לא בטוחה מה הבעיה שלי. (תקראו כמו הבעיהשְׁלי)

לפי סיפור באנגלית שקראתי על אוקטביאנוס, ולמרבה הצער אני לא מוצאת אותו שוב :(

                                                                                            ~0O0~  

אוקטביאנוס הביט בדממה מבעד לחלון אל הרחובות של רומא החדשה.

התרגשות ובעתה הסתחררו בבטנו.  היום היה היום הראשון שלו בתור אוגור. אחרי שנה של למידה ואימונים הוא הולך לפרש את אותות האלים ולשרת את מחנה יופיטר כחבר לגיון מלא. הוא סובב את זרועו והביט בהתרגשות מוחבאת היטב בקעקוע הנבל -סמל אפולו- וקו יחיד מתחתיו שנצרב על אמתו. שנת שירות אחת כפרובאטיו, עוד 10 שנים כלגיונר.

"אל תזוז כל כך הרבה," נזפה בו אמו. קולה נשמע מעוצבן ,כאילו עצם העובדה שהיא צריכה לדאוג לאוקטביאנוס אינו אלא גורם מטריד המעכב אותה. אוקטביאנוס הרים את עיניו אל אמו. 

אמו הביטה בו בעיניים כחולות עמומות - אותם ירש ממנה - במבט נוקשה על פניה. מידית, הוא ניסה להשתיק את גופו המזמזם אבל הפרעת הקשב שלו הקשתה עליו. הוא הצליח להישאר במקום ולהתנועע פחות, מתיר לאמו לסדר את בגדיו.  

אמו סידרה את החולצה הכחולה שלבש והורתה לו לסדר את הכיסים של מכנסי הג'ינס שלו. הוא עשה כפי שציוותה עליו. היא נראתה רצינית לגמרי, ועיניה היו חסרות רגשות לגמרי. היא לא הביעה כלפיו איזשהו רגש של גאווה או דאגה. הוא ידע שמה שהיא רוצה זה שהוא יראה ייצוגי ומרשים בשביל שלמשפחה שלהם יצא שם טוב יותר סביב המחנה. 

"חכה כאן," הורתה, וצעדה אל חדר השינה שלה, משאירה את בנה בן ה-11 לבדו בסלון ביתם ברומא החדשה. הסלון היה פשוט, עם קירות בצבע לבנדר וריצוף אפור בהיר. במרכז החדר היה מונח שולחן סלון בצבע ירוק ים ו-2 ספות מצדיו בצבע בז'. על הקירות היו עיטורים ותמונות: לא של אוקטביאנוס ושל משפחתו, אלא של אבות אבותיו - רק אלו שנחשבו לגאוות המשפחה. אבי- אביו הקנטוריון, דוד רבא שזכה לעיטורי גבורה רבים מספור וכו'. אוקטביאנוס חיכה לאמו כשהוא הביט בתמיהה אל עבר החדר של אחיו הגדול.

לאמו לא היה אכפת ממנו. וגם לא מאחיו. היא האמינה שתהילת משפחתם נמוגה לאט לאט, ועליו ועל אחיו הגדול לעשות את מיטבם מאמציהם לזכות בתהילת המחנה ורומא החדשה כאבותיהם. למרבה כעסה של אמו, אחיו הגדול לא היה מעוניין כלל במטרה זו. לכן לאמו לא היה אכפת כלל מאחיו, והיא נהגה ללגלג ולבוז לו. מבחינתה הוא לא יותר מכישלון. נדמה לאוקטביאנוס שלא יצא מהחדר שבועות ארוכים. החדר שלו נעול רוב הזמן. הוא אפילו לא בירך את אוקטביאנוס על הצטרפותו ללגיון.   

עבור אמו, העובדה שהוא נולד עם מתת הנבואה הייתה דרך להחזיר את משפחתו לתהילת אבותיהם. הדרך לעשות זאת הייתה להשתמש בו. מגיל צעיר החדירה בראשו שהוא זקוק לתהילה ולכוח כדי לרומם את משפחתם. עליו לזכות במעמד גבוה במחנה יופיטר כדי להיזכר כגיבור, ולא כ'נמושה חסרת כישרונות' כאחיו.