"לא, לא הסכמתי. לא רציתי. הבית הזה חשוב לי מידי. אז עשיתי איתו עסק, שאני אשאר בבית שלי, אמכור דברים של ההורים שלי ושלי, שאני לא צריך. אני אמשיך לעבוד ואם יהיה לי קשה או משהו אני אפנה אליו. הוא הסכים" סיימתי לדבר.
"טוב, אבל אם אתה צריך משהו, אתה מוזמן לפנות אליי" הוא אמר לי.
הייתה לי הרגשה שזה יקרה.
"זה בסדר" אמרתי.
"אני רציני. אני יכול בבקשה לעזור לך, רק בהתחלה?" הוא שאל.
הוא מרחם עליי.
אני שונא שמרחמים עליי.
זאת הייתה טעות לספר לו.
אוף.
YOU ARE READING
A little crush
Romanceסיפור בנקודת מבט באקהיון. מה קורה לאהבת קיץ? אהבת נעורים. הפרקים קצרים.
