שלום אנה איך עבר הבוקר שלך?" לואיס, הקול שהכי נעים לי לשמוע במשך היום שלי "אוהו בוקר מורכב לואיס ושלך?" לואיס מחייך את חיוכו הזקן ומהנהן "כרגיל" זהו? איך לבן אדם אחד יכול להיות חיים שכל בוקר הוא בוקר רגיל? אני מקנאה אבל לא אומרת כלום והולכת משם לכיוון הטנדר, זו העבודה שלי, לבנות. לא עבודה כל כך נשית אה? כן אני יודעת, אך רק לזה התקבלתי בין כל העבודות שאפשר למצוא בלי תואר לימודי.
אני בכלל לא זוכרת אם אני למדתי בבית ספר בצעירותי, אבל במצבי הנוכחי אני חוששת שאני יודעת את התשובה...
"גברת אנה אני רואה שהקדמת היום, מה שלא מתאים לך" אני מכבה את מנוע הטרקטור ורואה את הבוס שלי, שון. "אההה בוס! לא ראיתי אותך..." חייכתי ברשלנות "מה את עושה פה בשעה כל כך מוקדמת? הריי כל השבוע איחרת" שיט.שיט.שיט למה הוא חייב להיות כל כך חטטן "שאלתי אותך שאל-" "בוס בוס" האם אלוהים שומע אותי? עובד משרדי רץ לכיוון שון כשהוא מתנשף ומתנשם בקוצר רוח "מה יש? מה כל כך דחוף?" העובד הצעיר לחש דבר מה באוזני שון וברגע שהמילים נשמעו באוזניו עיניו נפרעו כים סוף שהתבקע לשניים. "חזור על זה שנית!" הוא צעק והעובד נרתע לאחור "ה...הל...לקוח בי..ביט...ל את ה..ה..עיס..ק..ה" גימגום. כמה שהדבר מוזר כמו המילה *גימגום* נשמע כמו מום רק בלי שום דבר שדומה לכך חוץ מצליל ההגייה. "שון, הכל בסדר?" אני מנסה לא להראות פחד כל שהוא או סימנים לחולשה "זה שום דבר, אני אטפל בזה ובנתיים, השיחה שלנו תדחה כשזמני יתפנה." הוא הלך משם בלי להוסיף מילה כשהעובד הצעיר פנה לדרכו ואני לדרכי נשמתי עמוק ונאנחתי.
יום העבודה היה כמו תמיד... לבנים, זפת וצעקות.. כמו שאני רגילה אבל האנרגיה באוויר... האווירה שונה מכל יום שעבדתי פה. במקום הזה. מוזר... בטח אני מזדקנת ומתחילה להשתגע.
"אנה!" אחרי כמה שעות נכבדות שאני רק עובדת, אני מסתובבת במהירות כזו חסרת זהירות שכמעט מעדתי ורואה את שון, "כן? בוס?" שון היה נראה מוזר בלי בגדיי העבודה שלו בלי החליפה והעניבה, רק חולצה לבנה ומכנסיים... ורק עכשיו אני שמה לב שהוא צעיר, ודיי נאה... אויי סתמי תפה שלך!
"את יכולה לעזוב מוקדם היום, סיימת את כמות השעות המרבית שלך ואפילו יותר אז את משוחררת מוקדם, אני מקווה שתמשיכי כך" הנהנתי שמתי את כובע העבודה בצד ניקיתי את פניי ויצאתי מאתר הבנייה לכיוון השוק, השוק הוא המקום שאני הכי שונאת בכל מקום בארץ-גם את באר שבע שזה סתם חור- אני שונאת את השוק בגלל הריחות והשמחה שם...
הריחות של הדגים? דוחה. של מאכלים מוזרים? איכ.
ושמחת החיים שם? זה לא שאני לא שמחה בשמחת אחרים ההפך הוא הנכון, אך קשה לי שלי אין במה לשמוח חוץ מאחי הקטן שגם אליו אני לא יכולה להרגיש קשר משפחתי כי אני לא זוכרת את הילדות שלי איתו.
זה קשה לקום בבוקר ולא לדעת מה היית, כי אני לא יודעת מה אהיה "היי תסתכלי לאן את הולכת!" מה? אני מרימה את ראשי ורואה ש..כבר הגעתי לשוק??? איך שאני מעופפת היום. "סליחה..." מילמלתי וחיפשתי אחר חנות עם בשר טרי.
"מה זאת אומרת 78 שקל לחתיכת בשר? זה כולה חתיכה מסכנה!" אייי זה כל כך מעצבן שהכל במדינה הזאת עולה כסף! "גבירתי אלו המכירים שהחנות שלי מציבה את לא תמצאי את זה ביותר זול במקומות אחרים, זה בשר משובח!" המוכר הזה עולה לי על העצבים "אנ-" "כמה אמרת שהחתיכה עולה?" אני לא מזהה את הקול הזה, הסתובבתי ומולי עמד בחור לבוש בלבוש מכובד בעל גיזרה נאה, שיער פרוע בצורה חמודה ועיניים! עיניים כאלו עוד לא ראיתי בחיי, עיניים שכחול סביבן גואש ומתנפץ -בגוונים של אפור -כמו גלים ומסתיים בחוטים המתפתלים סביב האישון- "היי, את חיה?" אני ממצמצת במהרה "מה? אה אממ כן כן" *פדחנית!* סתמייייי! "האם תוכלי להסביר לי מה פירוש המהומה שהוללת?" בלעתי את רוקי בחוזקה מה שדרש ממני לעצום עיניים חזק ולנשום עמוק "ל..לא משנה א..אני מצ..מ..מצטע..רת" החזרתי את חתיכת הבשר למקומה ופניתי ללכת "למה את לא קונה את החתיכה הזו? היא חתיכה משובחת!" נאנחתי "אני פשוט...איבדתי חשק לבשר תודה בכל מקרה להתראות" הסתובבתי אך הרגשתי איך העיניים האלו נועצות בי מבט כל כך חזק שהתחלתי לתהות אם באמת הפנתי להן גב או שהן מסתכלות על עיניי שלי ישר, השתגעתי, סופית. לא צריך בשר! אפשר תמיד לאכול מרק, גם טעים וגם זול! אוח על מי אני עובדת, אני מתה לבשר פשוט נמאס לי לאכול רק מרק! "סליחה? גברתי?" אני מסתובבת ורואה את העיניים האלו שוב "א. אני לא הגברת שלך! ב. כן?" הוא ציחקק ואני הסמקתי ממבוכה " אוקיי אז מה שמך?" הוא הסתכל עליי והרגשתי רעד חולף בגופי "סליחה?" הוא נאנח קלות "מה שמך? אמרת שאת לא גבירתי אז אצטרך לפנות בשם כל שהוא לא?" *אויי יופי תמיד את הורסת הכל!* דיייייי! כיחכחתי בגרוני "אויי סלח לי שמי הוא אנאל" הוא חייך? לא לא הוא לא אני לא מצליחה לקרוא אותו אוףףף!
"אז, אנאל, הנה חתיכת הבשר שלך" עיניי נפערות "מ..מה?" הסתכלתי לתוך עיניו-המהממות-מופתעת לחלוטין "אני יודע לקרוא אנשים, וכשאמרת שאיבדת חשק לבשר היית שקופה לחלוטין." בלעתי את רוקי "א..אי..ך?" הוא חייך חיוך מכווץ "אין אחד שמאבד חשק לבשר, חוץ מצמחונים וטבעוניים כמובן" הוא ניסה להתבדח? טוב, לא הצליח לו. "אה..חחח עלית עליי" הוא כיחכח והבנתי שהוא קלט שהבדיחה שלו לא מצליחה להשפיע עליי "בכל מקרה הסקתי שאין לך כסף לקנות את חתיכת הבשר הזו ו-" "סליחה?" מה שאני הכי שונאת זה שאנשים מרחמים עליי- אחרי השוק כמובן- "אני לא זקוקה לנדבות בשביל להתקיים! אז תודה בכל מקרה תהנה מהבשר הזה, שמעתי שהוא טעים על גחלים!" באתי ללכת אך הוא תפס בזרועי "אני מצטער, חרגתי ממנהגי הנימוס שלי אך בבקשה קבלי את החתיכה הזו ממני זה שולם מראש." הוא פשוט הניח את חתיכת הבשר בידי והלך, חוצפן!
אויייי היום הזה לא יכול להיות יותר גרוע.
הפרק השני שלי!
מקווה שתאהבו❤
YOU ARE READING
"היפייפיה הנבגדת"
Mysterium / Thrillerאנאל בת ה24 לא זכרה דבר מעברה, היא מנסה להזכר אך לא מצליחה כאילו משהו חסר בה. אנאל מגלה דברים מסתוריים ומפחידים על עברה בעקבות כך היא מכירה בחור בשם אדוארד שגם בהמשך היא מגלה שהוא קשור לעברה. אנאל לומדת איך לבחור חברים במשך חייה ומגלה שהרבה מהחברים...
