חזרתי לחדר, שמחתי שכולם ישנו כי לבשתי שורט קצר וחולצה של נועם, שערי היה קלוע בצמה.
קפאתי מקור ופתחתי את הדלת בשקט, חלצתי את נעליי ונכנסתי למיטה, ״איפה היית?״ שאל נועם וחיבק אותי.
״היה לי עוד התקף״ מלמלתי ״גם החלום היה התקף״ הוספתי.
״התגברת על זה בלי כדור״ אמר ונשק לראשי מספר פעמים.
״אני אוהבת אותך נימי״ מלמלתי והסתכלתי לו בעיניים שהסתובבתי לכיוונו.
״גם אני אוהב אותך.. יותר מידי״ אמר ועטף אותי בזרועותיו יותר.
״תלך לישון יש לך שעת אפס״ לחשתי והוא נענע בראשו, ״לא אכפת לי״
״לי אכפת״ מלמלתי והוא צחק, ״אני אבריז לא ביג דיל״ אמר.
״אני אתן לך סטירה אם תבריז״ איימתי והוא צחק ונשק לשפתיי.
״לילה טוב מכוערת״ אמר ונענעתי בראשי והוא צחק שוב.
-
התקף, אחת-עשרה.
ארבעה חודשים עברו מאז המקרה והמקרה שלי עבר לבית המשפט, הביאו לי עובדת סוציאלית שהתחברתי אליה נורא.
קראו לה ענבל שם-טוב, היא הייתה אם חד הורית והכרתי את הבן שלה רוי, שקראתי לו רוי בוי כי הוא היה אוהב אותו.
הזוגיות שלי ושל ליאור טובה, למרות שאנחנו מתראים פעם בחודש, הוא התגייס ועכשיו הוא בטירונות.
״ליאור מגיע היום״ עדכנתי את ענבל והיא הנהנה.
״שכבתם?״ שאלה לפתע.
״מה״ מלמלתי ופערתי את עיניי, ״אני מבינה שכן״ אמרה וצחקה.
״את ישירה מידי״ התלוננתי והיא צחקה.
״לכי תתארגני, נתראה מחר לפני הבית משפט״
-
נכנסתי לבית של ליאור, ״ליאו״ לחשתי שנכנסתי לחדרו.
״איחרת״ אמר ומשך אותי החוצה, ״מצטערת״
״סולח רק כי את יפה״ אמר והביט על הזרוע שלי שהייתה מוסתרת.
״הפסקתי״ שיקרתי.
הוא הנהן ויצאנו מביתו, ״לאן הולכים?״ שאלתי בהתרגשות.
״לשום מקום״ אמר והתקדם למכונית.
״ליאו״ מלמלתי בחוסר חשק.
״אני צוחק, הפתעה״ אמר וחייכתי.
-
יצאנו מהמסעדה, ״אם אתה תופס אותי תקבל מה שאתה רוצה״ אתגרתי אותו והוא צחק.
רצתי כמה דקות ונכנסתי לסמטה על יד כמה בניינים, שלפתי את המזרק שכל כך רציתי מהכיס והכנסתי אותו לזרוע.
חייכתי, הוצאתי את המזרק החד פעמי וזרקתי לרצפה, הנחתי פלסטר על אותו מקום עם הוריד הבולט והנקודה האדומה והקטנה, קטנה יותר מנקודת חן.
הצעדים של ליאור נשמעו מעבר לפינה וניגשתי אליו, הוא חייך וחיבק אותי, ״כאן התחבאת?״ שאל וצחקתי.
״פעם אחרונה שאת נכנסת לכאן טיפשה״ אמר וצחקנו בעודנו פוסעים לעבר ביתו.
״לקחת את הזמן בלחפש אותי״ לחשתי וצחקתי בקולי קולות כמו -משוגעת.
״דילן תפסיקי לצחוק ככה״ לחש ושחרר את ידו מידי, הוא נרתע ממני.
״אני מפחידה אותך ליאו?״ שאלתי והוא הרים את גבתו ואז הסתכל על זרועי שרעדה, לבדה.
״שוב?״ שאל וקימץ את אגרופיו, הוא אחז בזרועי והרים את שרוול חולצתי עד הסוף, הוא תלש את הפלסטר וראה את הנקודה הקטנה שמסביבה משתהה סימן כחול. הוא אפילו לא שם לב לצלקות שלי. הוא גם לא יכול, יש מעליהן טונות של איפור.
״תפסיקי לקחת את החומרים האלה!״ צרח באמצע הרחוב, הרחוב היה ריק מאיש מלבד כמה צעירים שתויים.
״זה מרגיע אותי לילו״ לחשתי ומצמצתי את עיניי, ״זה לא מעניין אותי, נמאס לי לדאוג לך, נמאס לי לאהוב אותך די״ לחש.
״אתה ניפרד ממני?״ שאלתי וצחקקתי, ״כן, שתקחי את עצמך בידיים תתקשרי אליי״ לחש ונשק לראשי.
משאיר אותי לבד, ברחובות תל אביב.
-
״אל תגעו בי״ צרחתי.
הם הפילו אותי ורצתי לחדר, הרבה זמן שהם לא נגעו בי..
עצמתי את העיניים והתחלתי לבכות, נמאס לי מהחיים האלה.
לקחתי מחט שלא מזמן תפרתי איתה את החולצה של ליאור שנקרעה, נעצתי אותה בבטן כמה פעמים עד שנהייתה לי צלקת ארוכה ומעט עבה.
ליאור, הכאבים מהעיניים, הסמים וכאב אחד בלב.
חתך אחת-עשרה.
-
״את בסדר?״ שאל נועם והנהנתי.
״התגברתי לבד״ לחשתי והוא הנהן.
״אני גאה בך״ לחש ונשק לשפתיי.
״עכשיו תתרכזי בסרט הזה״ אמר וצחקתי.
סובבתי את מבטי לעבר המסך בקולנוע שלקח לנו דיי הרבה זמן לשכנע את כל החבורה גם לבוא.
באמצע הסרט חטפתי התקף, בלי כדור, בלי מכות על הזרוע, התגברתי עליו.
״זה הסרט הכי לא מפחיד שראיתי, רואים שזה לא אמיתי״ התלוננתי לאוזנו והוא הסתכל עליי וצחקתי.
״איזה מין שם זה it לסרט?״ התלוננתי שוב והוא רצה כל כך לסטור לי.
״חצי שנה של סבל אה?״ שאלתי ונשקתי ללחיו.
״כל כך״ מלמל ונשק לשפתיי ברכות.
-
הרבה שאלו אותי על ההתקפים, ההתקפים יהיו כמעט בכל פרק, הם אמורים להסתיים בפרק 15.
CITEȘTI
Second Chance
Dragosteדילן סבלה כל חייה, היא הרסה לעצמה את החיים, עד שהעובדת הסוציאלית שלה לוקחת אותה תחת חסותה. - קללות
