Second Chance

Before I fell-

הוצאתי את הספר השני שענבל דחפה לי למזוודה, התפנו לי כמה שעות של שקט, אחרי שלמדתי כמו משוגעת לבגרות בהיסטוריה, מגיע לי לנוח.

״Before I fall״ מלמלתי.

הפכתי את הספר וקראתי ברפרוף את התקציר ׳לסמנתה קינגסטון היה הכל: החבר הכי שווה בעולם, שלוש חברות מדהימות, והרבה כבוד בתיכון שלה.
יום שישי ה12 בפברואר היה אמור להיות עוד יום נפלא בחייה. אבל הוא הופך להיות יומה האחרון.׳

קטעתי את עצמי ופתחתי את העמוד הראשון במהירות.

׳אומרים שממש לפני מותך, ‏כל החיים שלך ‏עוברים לנגד עינייך, אבל במקרה שלי זה לא היה ככה.
‏אם לומר בכנות, תמיד חשבתי שכל הקטע הזה של להריץ-את-כל-החיים שלך בראש ברגע אחרון שלך נשמע די נורא. ‏יש דברים שעדיף לקבור ולשכוח, כמו שאמא שלי נהגה לומר. ‏הייתי שמחה, למשל, לשכוח את כל כיתה ה׳ (‏תקופת המשקפיים- והגשר- הוורד- ליישור-שיניים)׳

נקטעתי על ידי דפיקה בדלת.

״כן״ קראתי וסגרתי את הספר, ״ליאור״ מלמלתי בהפתעה וקמתי מהמיטה.

״אני עוזב, אז באתי להיפרד מכולם.״ אמר לפתע והרמתי את גבותיי בהפתעה.

״למה?״ שאלתי והתקרבתי אליו.

״מצאתי משרה יותר טובה, וגם עדיף בשביל שנינו שלא נראה אחד את השנייה.״ לחש

״ליאור, אתה זה שלא רוצה לשכוח מהעבר, אני המשכתי הל-״ השפתיים שלו נצמדו לשפתיי והדפתי אותו במהירות.

״יש לי חבר!״ צעקתי וסגרתי את דלת חדרי במהירות.

״אם מישהו היה רואה אותך זה היה הסוף שלי ושלך״ צעקתי בכעס.

״מה אתה חושב שאתה עושה? למה אתה מנשק אותי?״ המשכתי לצעוק.

״אני אוהב אותך לעזעזאל את לא מבינה?״ צעק ותפס בפניי.

הרמתי את החולצה שלי עד קו החזייה, ״אהבתי אותך ליאור יותר מכל דבר אחר, בזכותך רציתי לחיות.״ אמרתי ולקחתי את ידו,

הנחתי אותה על הצלקת השנייה שמתחת לקו החזייה, לצד הקעקוע שלא מזמן עשיתי, עליו אני אדבר בהזדמנות אחרת.

הוא נענע בראשו, ״הייתי בהריון״ אני מפילה את הפצצה.

״באשמתי הוא מת, אז הצלקת הנוספת היא לא רק בגללך אלא גם בגללי״ אני נושמת עמוק ומורידה את החולצה.