Second Chance

Everything Evertyhing-

נכנסתי לחדר אוכל, לבושה בג׳ינס עם קרעים בברכיים ופוטר שחור, לקחתי מגש והגשתי לעצמי אורז, שניצל וירקות, התיישבתי בשולחן הראשון והנחתי את השקית הקטנה שענבל נתנה לי על השולחן.

הנחתי את המגש בצד ופתחתי את השקית מוציאה משם קופסה לבנה ופותחת אותה, נחשף בפניי אייפון7 וחייכתי.

הפתק שאמרה ענבל שיהיה בפנים היה נמצא בקופסה והדבר הראשון שעשיתי זה לרשום את המספר ולהתקשר אליה.

״פתחת רק עכשיו?״ שאלה בכעס וצחקתי.

״תודה ענבל אבל לא היית צריכה״ לחשתי והיא המהמה.

״אבל אני אוהבת אותך ורוצה שתדברי איתי כל פעם שקורה משהו״ אמרה וחייכתי.

״אני אוכלת עכשיו ואת אמורה להרדים את רוי״ אמרתי והיא צחקקה.

״צודקת, השעה תשע בערב״ אמרה ״לילה טוב נסיכה״ הוסיפה וניתקה.

-

נשמעו לפתע צעקות ורעשים והרמתי את עיניי מהטלפון לעבר הכניסה, שלוש בנות וארבעה בנים.

״הנה החדשה״ נשמעו מלמולים לפתע, החזרתי את עיניי לטלפון והבנתי שהם עומדים לשבת על ידי.

״היי את החדשה נכון?״ שאלה שחומת עור עם מרטה בשיערה (צמות בכל הראש) עיניה היו שחורות והיא חייכה.

״דילן״ הצגתי את עצמי שהרמתי את עיניי אליה, ״אומה״ אמרה ״אל תשאלי מה מקור השם זה ארוך מידי״ הוסיפה וחייכתי חיוך קטן.

״אפשר לשבת לידך?״ שאלה והנהנתי בעודי מרימה את השקית ואת הקופסה ומניחה עליי.

״עלמה, ליאת״ היא קראה לבנות הנוספות, הן היו מושלמות, עלמה הייתה בהירה כל כך ונמשים עיטרו את פניה, שערה היה ג׳ינג׳י ועיניה כחולות היא חייכה וחשפה שיניים ישרות להפליא והתיישבה מולי.

ליאת הייתה בהירה גם כן, עיניה כחולות ושיערה חום בהיר ולא חלק אלא תלתלים, כמו שלי רק ששלי גלי יותר.

״דילן״ הציגה אותי אומה לבנות, ״בת כמה את?״ שאלה ליאת בחיוך.

״ולאיזה כיתה את עולה?״ הוסיפה עלמה,

״17 וכיתה יא״ עניתי והמשכתי לאכול את מה שהפסקתי לפני כמה דקות.

״כמונו״ אמרה אומה והצביעה על עלמה, ״אני בכיתה יב״ אמרה ליאת.

״תקראי לאייס״ ביקשה עלמה מאומה, ״הוא גם ככה לא שם עלייך שחררי״ ליאת אמרה וזה היה נשמע כמו עקיצה.

״לא חם לך?״ זרק אחד מהם לפתע.

״לא״ עניתי מבלי להסתכל.

״עוד מעט המדריך יכנס אז תסיימו״ אמר אחד מהם ונדחף בין ליאת ועלמה.

״זה אייס״ אמרה עלמה והצביעה על הגבר שנמצא בינהן והגבר שישב ליד אומה קראו אור ולידו ישב אורן והיה עוד אחד שהגיע יותר מאוחר והתיישב על כיסא בראש השולחן.