Second Chance

‏-clonex

התקף , שביעי.

התקף, שמיני.

יצאתי מהמקלחת עם מגבת שעוטפת את גופי, ליאור עדיין עמד באותו מקום שהשארתי אותו.

״את לא מוכנה, את בגללה רוצה נכון?״ שאל והתקרב אליי.

״אני אוהבת אותך ליאור, התכוונתי שנשכב היום, שנתיים שלמות שמלאים אך ורק באהבה עכשיו שאני נזכרת לא רבנו, הריב הרציני היחיד שהיה לנו זה למה לא נפגשנו שבוע״ אמרתי והוא צחק.

״אני אוהב אותך״ אמר וחייכתי ״פשוט תביא את הקופסת קונדומים מהמגירה השנייה״ אמרתי והוא חייך.

״מתי הכנסת אותם?״ שאל שהוציא את הקונדומים.

״ידעתי שאתה לא תתקרב למגירות האלה אז לפני כמה ימים״ אמרתי.

״את בטוחה?״ שאל שנישק את הלסת שלי, ״אני בטוחה״ לחשתי.

המגבת ירדה מגופי ולא התביישתי ולוּ לשנייה, ״אני אוהב אותך״ לחש.

הוא הרים אותי והניח אותי על המיטה, מוכנה לא הייתי, ילדה בת 14 עדיין לא מוכנה. אבל רציתי כל כך רציתי אותו.

״עצור״ קראתי ורצתי למקלחת, הרגשתי את הנזיפה של ההורים שלי אם אני אאבד את הדבר הקדוש הזה.

שאמא עוד הייתה נורמלית היא תמיד הזכירה לי שיש גברים שינצלו אותי בעתיד ואני צריכה לבחור בפינצטה עם מי להיות.

התלבשתי בבגדים שבאתי איתם ונזכרתי שהחולצה שלי בחוץ.

״אני מצטערת״ אמרתי והרמתי את החולצה, הוא אחז בראשו.

עצמתי עיניים והתקדמתי אליו, התיישבתי על רגליו, ״אני אוהבת אותך״ לחשתי.

״אני יודע, את לא מוכנה הכל בסדר״ אמר וחייכתי חיוך קטן, ״מה זה?״ שאל ואצביע על הג׳ינס שלי.

הרמתי את כתפיי והוא הוציא מזרק, ״מה זה?״ שאל והקים אותי.

״תרופה״ שיקרתי ולקחתי אותה מידו, ״את משקרת״ אמר והרים את ראשי.

״אני אשאל עוד פעם ותעני, מה זה?״ אמר.

״כלום״

״עופי לי מהבית״ אמר והצביע על הדלת,

״אני אדבר איתך מחר, עכשיו לכי״ ביקש ונכנס למקלחת.

הכנסתי את המזרק לזרוע, שחררתי את החומר וזרקתי את המזרק לרצפה והלכתי.

-

נכנסתי מהחלון לחדר ויצאתי משם, לקחתי מהארון תיק עזרה ראשונה, ״מה את עושה?״ שאלה אמא.

״נפלתי״ אמרתי והראתי לה את החתך העמוק שדימם לי.

״תביאי״ אמרה והושיבה אותי על הכיסא במטבח, ״לא שתית?״ שאלתי בשקט.

״אבא לא קנה לי״ אמרה בקור, ״שימשיך ככה״ מלמלתי לעצמי והיא ניקתה לי את הפצע ומבלי שתשים לב לקחתי את הסיכת ביטחון.

״אתם מצטערים על מה שאתם עושים לי?״ שאלתי לפתע, ״לא״ ענתה מבלי להסתכל עליי.

״אל תגעי בי״ מלמלתי שהיא באה להמשיך, לקחתי את התחבושת מידה והלכתי לחדר.

שוב, הוצאתי את החוד ונעצתי אותו מעל החתך השישי והטרי.

נעצתי שוב, מעל החתך השביעי והמדמם.

ניקיתי את הדם ושמתי חומר חיטוי שלקחתי עם התחבושת.

חתך שביעי.

חתך שמיני.

-

״אני צריכה עוד אחד!״ אמרתי לענבל והיא נתנה לי במהירות, ״זה לא נורמלי״ אמרה וחיבקה אותי.

״זה באמת לא נורמלי, אני חושב שהגוף שלך רוצה לחזור לסמים, לכאב, הוא מתגעגע״ אמר ונזכרתי באותו הערב שנשברתי ובגלל זה לא היה לי שבועיים התקף.

״אז זה אומר שאני הולכת לסבול ככה כל הזמן?״ שאלתי ועצמתי עיניים.

״לא, נחליף לך את התרופת הרגעה״ אמר ונתן לי קופסה לבנה ״clonex״

״לא, משהו אחר״ אמרתי, ״לא ניסית אפילו״ אמר.

״זה יגרום לי להיות יותר מידי היפרקטיבית, ניסו את זה עליי שהייתי בת 15״ אמרתי.

״זה הדבר היחיד שיכול לעזור לך״ אמר, ״אני אשאר עם הכדורים שיש לי עכשיו״ מלמלתי

״תודה על כלום״ הוספתי וקמתי.

-

״את תסדרי?״ שאלה שהגענו לפנימייה, ״כן ענבל״ לחשתי וחיבקתי אותה.

״כל התקף, את מתקשרת!״ אמרה והנהנתי, ״אני אוהבת אותך״ אמרתי.

״גם אני אותך קטנה״ לחשה וחייכתי.

היא נכנסה למכונית ואני לפנימייה ואז לבניין שלי, מחר יש לי יום הולדת 18 ואני כל כל מתרגשת!

אני בת 18 בכיתה יא, נשארתי שנה בכיתה א, כי לא הייתי כל כך מקובלת אפשר לומר.

היה לי קשה להתחבר, אז השאירו אותי שוב, הוצאתי את המפתח לדלת ופתחתי.

הדלקתי את האור בחדר והופתעתי לגלות את כל החדר מלא בבלונים אדומים ובורדים ונרות על הרצפה, ״נימי״ מלמלתי שהתקדמתי למיטה שלי.

שהייתה מלאה בעלי כותרת אדומים ושקית של החברה ״pandora״ ועוד כמה שקיות שלא היה לי אכפת מהן ברגע שידיים נכרכו סביב מותניי.

הסתובבתי עם חיוך ענקי שבמהרה ירד שקלטתי שמי שאני בזרועות שלו זה ליאור ולא נועם שבדיוק בכניסה של החדר, הדפתי את ליאור וסטרתי ללחיו.

״מה אתה עושה?״ צרחתי בכעס.

-

תקשיבו שליאור עלוקה.

30 הצבעות ו15 תגובות ממשיכה.