הבגדים של ג'וש היו מלוכלכים ובלויים. הם נראים כאילו לא נשטפו במשך כמה שבועות. למעשה, הם כנראה באמת לא. אני לא יכול שלא להרגיש רע עבורו.
אני אפילו לא מבין מה אני עושה. כשאמרתי לו שהוא יכול להישאר אצלי, לא באמת חשבתי על זה, זה פשוט נפלט לי מהפה. עכשיו אני רוחץ את בגדיו ומכין לו ארוחת ערב. אבל זו לא באמת בעיה.
אחרי שיתרחץ אתן לו לראות טלוויזיה בזמן שיתכרבל עם השמיכה ויאכל מרק, ואולי אפילו אצטרף אליו על הספה. אבל זה רק אם הוא לא ימצא אותי מטריד. הוא עלול להרגיש לא בנוח, מאחר ואני עכשיו הבוס שלו. אולי זה רק בגלל שהוא לא התחיל באמת לעבוד אצלי, והוא כן ירגיש בנוח? אני לא באמת מרגיש שאני הבוס שלו. אני לא חושב שאני אוכל אי פעם לשים את המסכה המקצועית שלי סביבו ולהתנהג אליו כמו אל שאר העובדים שלי. יש בו משהו שמסיח את דעתי ועושה אותי חלש מבפנים.
אני אפילו לא מכיר את הילד המטומטם הזה ואני מרגיש קשור אליו כבר.
כל מה שאני יודע עליו ה את שמו. וזהו.
זה מזכיר לי, יש לי סוף סוף את הדוגמן של הקו החדש שלי! אני לא יודע מתי אני באמת אוכל להתחיל לעבוד עם ג'וש. אני לא רוצה לדחוף אותו מהר מידי לזה או משהו, אבל באותו הזמן אני באמת חייב לצלם לפחות 5 תלבושות מהליין החדש עד יום ראשון. אני אשאל אותו איך הוא מרגיש מחר ואני מקווה שהוא יהיה בסדר עם לבוא איתי ולצלם כמה שוטים.
אני דוחף את הבגדים השחוקים לתוך מכונת הכביסה, כשכמה דולרים וגלולה נופלים מהכיס. אני מרים את הגלולה ובוחן אותה. אני בודק את שאר הכיסים. אני מוצא שקית עם כמות מכובדת של כדורים בתוכה.
בשביל מה אלו? אם יש לו בעיה רפואית כלשהיא אני באמת צריך לדעת על זה, גם כדי שאוכל לקנות לו כדורים נוספים כשאלו יגמרו וגם כדי לוודא שהוא בסדר.
אני לא יכול להרשות שהוא יחלה פתאום.
אני מחליט לשאול אותו על זה מאוחר יותר, אני לא יכול שלא להרגיש קצת לא בנוח, שחיטטתי בדבריו.
שמתי את הכדורים במיכל קטן והנחתי אותם על הדלפק מטבח. אחרי שהפעלתי את מכונת הכביסה ניגשתי למקרר, סורק את תכולתו. אני תוהה מה ג'וש ירצה לאכול.. אני לא יודע מה הוא אוהב. כשאני חושב על זה יותר- אני לא יודע עליו כלום.
אני בוחר פסטה ארוכה, בצל, כמה עגבניות ועשבי תיבול שונים. מי לא אוהב פסטה ברוטב עגבניות?!
אני ממלא את הקומקום, מדליק את המתג ומחכה שהמים ירתחו. בינתיים, אני משתמש בסכין גדולה כדי לחתוך את הבצל והעגבניות על קרש חיתוך. כשהמים רותחים אני זורק את הפסטה פנימה. אני מסתובב ומוצא את ג'וש עומד בפתח המטבח.
"ארם ... אדוני? אני באמת לא רוצה להפריע לך אבל ... לאן אתה רוצה שאני אלך עכשיו? "הוא שמר על קול נמוך ושקט.
YOU ARE READING
זו לא הצהרה אופנתית
Fanfictionטיילר הוא מעצב אופנה ומייסד של חברת בגדים מובילה של הלבשה תחתונה. מה יקרה כשטיילר ימצא את הדוגמן המושלם שלו, שבמקרה הוא ילד ביישן וחסר בית שמצא ברחוב?
