פרק 7- מפגש בבית קפה
השיר לפרק: fallin'- alicia keys
"אל תתנו לפחד לשתק אתכם. כשאתם שותקים, אנשים לא מבינים.
כשאתם לא אומרים מה אתם מרגישים, ממה אתם מפחדים, אף אחד לא יחבק אתכם וילחש מילות ניחומים.
אז תדברו,
תדברו על הדברים שכואבים לכם.
ותקבלו את הניחומים של האדם שיחבק אתכם".
~~~
בצעדים חוששים, קטנים, ובעיקר מפוחדים, אני מתקדמת אל השולחן בו יושב ליאור. אני מביטה בו.
הוא מוציא את הפתק מהכיס ומביט בו. העיניים שלו בוחנות את מה שלא יהיה שרשום שם, כנראה מספר הטלפון של אופיר (אותו אני זוכרת בעל פה, רק למען הפרוטוקול).
אני נושמת נשימה עמוקה, וכשאני במרחק קטן ממנו, ממש שלושה צעדים, אולי ארבעה, אני עוצרת להביט בו.
הריסים שלו, הריסים המיוחדים והמונמכים האלו, שגולשים מעל העיניים היפות שלו, הם מדהימים אותי. הוא כל כך יפה, והאף השבור שלו כל כך חמוד.
אני נזכרת בפעם שבה הוא חיקה קואלה. משום מה, הלב שלי לא יכול להרפות מהחיקוי הזה. אני לא יכולה להרפות ממנו.
ואז הוא מרים אליי את מבטו. והנשימה שלי נעצרת, כי לא ציפיתי לכך. וגם... כי, אלוהים... כמה הוא יפה.
"אליה. לא ראיתי שאת פה." הוא מחייך חיוך רחב, חושף לעברי שיניים צחורות ונקיות. ואז הוא קם.
הוא מתקרב אלי, מצמצם את שלושת הצעדים האלו, והפנים שלנו כל כך קרובות.
הלב שלי חודל מלפעום, והשפתיים שלי ננשכות על ידי השיניים.
הוא מקרב את שפתיו אלי, ולבסוף, אחרי שניות ארוכות של ציפייה, נושק ללחי שלי.
והלב שלי מתפוצץ. אני נזכרת בכל נגיעה ונגיעה שארעה באותו הלילה, הלילה הכי מדהים שביליתי בחיים שלי. אני רוצה לחבק אותו, אני רוצה לתפוס אותו ולמשוך אותו אלי, ואז שינשק אותי.
אבל אני יודעת שכל מה שהיה בנינו חד פעמי.
ועכשיו אני בעצם אמורה לבשר לו, שטעיתי. שנכנסתי להריון, ובמקום להיות אישה חכמה, שאמורה לקחת גלולות בקביעות, שאמורה להשתמש בקונדום בכל פעם ופעם, הייתי ילדה טיפשה, שלא לוקחת את גלולת היום שאחרי, למרות שעשתה מעשה טיפשי, שעולה לה בחלק ענקי מהחיים שלה.
ילדה שמתביישת בעצמה.
ואני לא אפתלא אם גם ליאור יתבייש בה, יכעס עליה. כי ברגע שבו נכנסתי להריון, רק בגלל הטיפשות שלי- לא רק עליי נופלת האחריות.
לא רק את החיים שלי הרסתי.
אלא גם את שלו.
"בואי נשב. את רעבה? את נראת טיפה חיוורת." הוא דואג. הבטן שלי מתמלאת בחמימות ואני מחייכת חיוך קטן, ואז מתיישבת על הכיסא שמול הכיסא עליו יושב ליאור.
גם הוא מתיישב.
YOU ARE READING
EUPHORIA|| אופוריה
Romanceכל הנגיעות, כל הרגעים היפים חוזרים אלי. ואני עפה במחשבות, בחלומות, בזכרונות. ואני בטוחה שכל בחורה שאי פעם בילתה איתו לילה כזה מרגישה כמוני. ××× "תבחר, ליאור. אתה נשאר, או שאתה הולך?" השפתיים שלי רועדות בזמן שמליחות מציפה את פי. "אליה-" "תבחר!" הדמע...
