פרק 3- פחם
השיר לפרק: crazy in love
הידיים של ליאור חזקות על ההגה.
אני מעבירה את אצבעי על רגלי ירכי החשופה, מנסה להסב את תשומת ליבי מהבחור הלוהט שיושב לצידי ונוסע לאלוהים-יודע-איפה.
המשחק שלנו נקטע באמצע. שנינו עמוק מדי במחשבות, או בפחדים, בכדי שנוכל לשחק עכשיו משחק חודרני שימוטט כמה חומות.
מהרדיו בוקעת מוסיקה שקטה, מנחמת, ולמרות שאני לא מכירה את השיר המתנגן, אני אוהבת אותו.
"אלו מגמות את מרחיבה?" הוא מאותת וסובב את ההגה ימינה, פונה לרחוב מואר ויפה.
השאלה שלו מפתיעה אותי, ואני לא יכולה שלא לחייך מעט.
"פסיכולוגיה ואומנות." אני מצמידה את שפתיי ומשחקת באצבעותיי במבוכה.
העיניים שלו נישאות אלי ואני מרכינה את ראשי כדי להסתיר את האדימות שהתפשטה על לחיי.
"את רוצה להיות פסיכולוגית?" הוא בוחן את פניי ואני מתמקדת באצבעותיי הנבוכות, נזכרת שסיפר לי לפני שעות ספורות שאמא שלו פסיכולוגית.
"יותר ציירת. את מגמת פסיכולוגיה לקחתי כי ידעתי שיהיה לי שם קל. אני... טובה בלפענח אנשים." טוב, אותך אני לא מצליחה לפענח, אדון ליאור.
"עם מה את הכי אוהבת לצייר?" עצי דקל מקבלים את פנינו משני צדדי המכונית, אני מסיטה את מבטי אל החלון ובוחנת את הדרך בה אנו נוסעים.
האיזור לא נראה לי מוכר.
"עם פחם." התשובה שלי קצרה ולא נמשכת, אבל אני מרגישה את מבטו של ליאור עליי, כאילו מפציר בי ללא מילים להמשיך לדבר.
"אני אוהבת את התחושה של הפחם באצבעותיי. אני אוהבת למרוח את הפחם על הדף וגם להתלכלך. לא יודעת... התחושה יותר מספקת מסתם עיפרון או צבעי מים."
אני ממהרת לשתוק כשאני מבינה שדיברתי יותר מדי. יותר מדי מילים נפלטו מהפה שלי, ובטח גם ככה זה לא מעניין אותו.
אני לא רוצה לשעמם את ליאור.
"אף פעם לא הייתי טוב בציור. המגמות שלי היו ניהול עסקי וימאות. תמיד הייתי טוב במתמטיקה ולא בלשון, אני מניח שאני לא הומני, אלא ריאלי." אני מופתעת שהוא נפתח אלי. האצבעות שלו מתופפות על ההגה, אולי ממבוכה, אולי מחוסר סבלנות.
אני לא יודעת מה לענות לו. השפתיים שלי נצמדות אלו לאלו והשיניים שלי נושכות את פנים הלחי שלי.
חולפות עשר דקות של דממה.
אך אחד מאיתנו לא מדבר, לא מעז להוציא מילה קטנה ושקטה מהפה.
הנשימה שלי נעתקת כשליאור מחנה את הרכב מול בית קרקע הצבוע בלבן, לא גדול מדי אך לא קטן. ואני יודעת שהלילה לא יגמר בדיבורים.
שנינו נחלצים מהרכב, אני ממהרת לסדר את שולי השמלה שהתרוממו מעט מעלה ונשרכת אחריי ליאור אל כיוון הבית.
YOU ARE READING
EUPHORIA|| אופוריה
Romanceכל הנגיעות, כל הרגעים היפים חוזרים אלי. ואני עפה במחשבות, בחלומות, בזכרונות. ואני בטוחה שכל בחורה שאי פעם בילתה איתו לילה כזה מרגישה כמוני. ××× "תבחר, ליאור. אתה נשאר, או שאתה הולך?" השפתיים שלי רועדות בזמן שמליחות מציפה את פי. "אליה-" "תבחר!" הדמע...
