oreo // lashton [hebrew]

fall for you. // 21

"לאיפה הלכת אחרי שעזבת בערב? ואל תחשוב אפילו על לשקר שוב. אני לא אהסס, לוק." אמרתי.

"לאשטון." הוא ענה, מחזיר את ידיו לצדדיו. זה מה שחשבתי.

"למה?" שאלתי. הוא לא היה אמור לראות את אשטון עד היום, אז למה הוא חזר אתמול?

"כי מה אם הוא היה מתעורר, מייקל? אף אחד לא היה שם בשבילו. הייתי חייב להיות שם. זה כאילו אני מתאהב בו מחדש, והוא אפילו לא יודע את זה! הוא לא יודע ששנינו נופלים!" הוא צעק. הוא אפילו לא סיים.

"ואתה יודע למה הוא לא יודע, מייקל? אתה פאקינג יודע למה?" הוא שאל אותי, הידיים שלו הופכות לאגרופים בצדדיו. הוא היה יותר מדי חלש מכדי לריב איתי, אז לא ממש דאגתי. הוא בקושי היה חזק מספיק מכדי להמשיך לעמוד.

"לא." עניתי. הו, אלוהים. הוא הולך לצעוק עליי שוב.

"בגלל שהוא כמעט חסר חיים! הוא לא יכול לשמוע אותי כשאני מדבר איתו! הוא אפילו לא יכל לשמוע אותי כששרתי לו! חשבתי שזה יעזור לו להתעורר. ממש כמו בסרטים, א-אבל הוא רק- הוא עדיין אבוד." לוק אמר, רק שבפעם הזו הוא לא צעק.

הוא בכה.

"לוק, זה יהיה בסדר." ניחמתי אותו. אני בספק שזה יעבוד.

"אתה לא פאקינג יכול לדעת את זה, מייקל! הוא יכול להיות מת וכל מה שתגידו לי זה שהכל יהיה בסדר! אני לא אהיה בסדר בגללו, מייקי! יכולתי להציל אותו, אבל פאקינג נכשלתי! אני פאקינג נכשלתי, מייקל, אז אני לא אהיה או-פאקינג-קיי." לוק צעק עליי.  הוא ממש צריך את אשטון, הא?

"לוק, תירגע."

"אני לא יכול להירגע! אני פשוט לא יכול! אני צריך שהוא יתעורר. אני פשוט צריך שהוא יהיה בסדר, שאני אהיה בסדר, שמערכת היחסים שלנו תהיה בסדר..." לוק אמר, אבוד במחשבותיו. חכו רגע...

"אתה אוהב אותו, נכון?" שאלתי אותו. לא הקנטתי אותו. לא רציתי לעשות ממנו צחוק. הייתי רציני. אני יודע מה זה להיות מאוהב במישהו, וזה בדיוק על זה.

"סוג של? לא, חכה. כן. כל כך. יותר מכל דבר אחר."

"אפשר לראות. אז למה נפרדתם?" שאלתי. אף פעם לא הבנתי למה.

"אני לא באמת יודע. החוסר ביטחון שלו התעלה על הכל, אני חושב. אתה חושב שנלחמנו על זה מספיק?" הוא שאל. הוא נראה פגיע במיוחד ופשוט רציתי לחבק אותו ולנחם אותו, אבל דיברנו כרגע. ודיברנו על דברים שהייתי חייב לדעת.

"לא נראה לי. אתה חושב שכן?" שאלתי אותו בחזרה.

"אני לא יודע." הוא אמר, נאנח.

"אחנו לא יודעים ממש כל דבר עכשיו, לוק." אמרתי, מחייך חיוך קטן.

"אני מניח שזה נכון. הייתי פשוט ממש ממש ממש שמח אם כן היינו." הוא אמר. הוא ממש מאוהב באשטון. יותר משאני בקאלום. הו, כן. הייתי צריך להזכיר את זה.

"הי, לוק? אני צריך לספר לך משהו." אמרתי. זהו זה. קאלום ואני רצינו לספר לו את זה כבר זמן מה.

"כן?"

"יש לי חבר." אמרתי. הוא הולך לדעת מי זה. ב100 אחוז.

"אני מכיר אותו?" הוא שאל. דא, הוא אחד מהחברים הכי טובים שלך.

"כן. די טוב, האמת."

"קאלום?" הוא שאל. לעזאזל. בניסיון הראשון.

"קאלום." אישרתי.

"אני נשבע שאני חבר של רק אנשים שהם גייז. אמת לגמרי." לוק אמר. נכון.

"כן, סיימ." אמרתי. לוק הוציא צחוק מותש. חייכתי, משפריץ עליו שוב עם רובה המים שלי.

"לך למיטה שלי ותישן. אני אישן על הספה." הוא אמר. הוא חייך בתגובה, הולך לחדרי. מצויין. הוא צריך שינה.

נשכבתי על הספה, עוצם את עיניי ומחכה שהשינה תשתלט עליי.

~

נקודת מבט לוק 

אני באמת מתאהב בו, נכון?

~
ה/מ
אני לא יודעת אם שמתן לב, אבל התחלתי להסיר את כל הפרטים האישיים עליי שכתבתי. שיתפתי יותר מדי מידע עם א.נשים שאני לא מכירה, ואני זקוקה לפרטיות הזו מחדש כי זה יצא מכלל פרופורציה ואנשים מצאו את המספר שלי (וואט???) אניוואי מקווה שנהנתן מהפרק ופסח שמח ❤