למה זה חייב להיות אתה?

הקדמה

הקדמה:
מארק:

די, נמאס לי מזה! אני לא מסוגל להתחבא מאחורי המסכה, לשחק את המשחק הזה. אני יושב פה, צוחק איתם, מחבק אותו כאילו זה עוד איזה בדיחה ילדותית, אבל מפנים, מבפנים אני מרגיש שאם זה ימשיך החיבוקים והנשיקות, הישיבה אחד על השני סתם בשביל הכיף...אני אתפוצץ, אאבד את שפיותי אחת ולתמיד!

אבל מצד שני, אם אני אפסיק או אתנגד או אגיב בצורה לא רגילה שהיא זה יראה מוזר, הרי אין סיבה להתחמק מזה, זה רק משחק...לא? זה לא כאילו זאת באמת אהבה, זה רק מעיין משחק מוזר שנוצר עם הזמן, מתוך חברות טובה ופתיחות ושום דבר מעבר לזה...נכון? נכון? לפחות זה מה שהם חושבים ועדיף שימשיכו לחשוב ככה! ככה אני לא אאבד אותו כי מבחינתי כל נגיעה הכי קטנה ממנו גורמת ללב שלי להמריא, כל מבט ממנו גורם ללב שלי להחסיר פעימה.

אבל אם הוא ידע שזה מה שאני מרגיש הוא ייגעל, יתרחק, יברח ממני והקשר שלנו ינותק וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה!!! ואם זה לא מספיק זה נראה כאילו היקום בכוונה הפך את המשחק המטופש הזה ל"משחק שלנו", יחד 24/7, ממש בלתי נפרדים, ואני רוצה את זה! אבל לא מהסיבות האלה.

מזל שאני שחקן טוב נכון? אחרת לא הייתי יכול לצור לעצמי את הדמות של ה"חבר הכי טוב" ולהסתיר את הרגשות האמתיים שנרקמו עם הזמן ומוחבאים היטב מאחורי המסכה.
אבל זה לא תמיד היה ככה! זה התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה, שבזמנו נראתה כמו נצח...