״אני הרגשתי ממש פגוע, גם בגללך אבל גם בגלל דברים אחרים שלא היו קשורים לשהות שלי פה״ הוא התחיל לספר, ״אני חשבתי שאם אני אברח מכל הצרות שלי, ממך, אני אוכל להמשיך להתנהל כרגיל אבל עכשיו כל המשלחת כועסת עלי וזה הכל באשמתי״ שיט, הוא לא האשים את עצמו בדברים שאני עשיתי, נכון?
״אתה לא אשם, אני אשם, התנהגתי כמו אגואיסט רק כי לא רציתי לפגוע בך. חשבתי שאם אשכנע אותך שאנחנו לא יכולים להיות ביחד, אף אחד לא יפגע והכל יהיה בסדר. אבל טעיתי״ נאנחתי, ״אני לא רציתי לפגוע בך כמו שפגעתי בך ואני לא תכננתי להיות חתיכת חרא אבל זה מה שיצא ואני חושב שזה לטובה. אתה תשאר פה ולא תחזור לאוסטרליה, אתה תמשיך הלאה ממני כי שנינו יודעים שמגיע לך יותר״ אמרתי והתקרבתי אליו קצת, ״אני אוהב אותך״ הוא לחש, לא מרים את עיניו אלי מהבהייה ברגליו, ״גם אני,״ לחשתי חזרה, ״אבל לא כמוך״.
הוא חיבק אותי, ״סליחה״ התנצלתי, ״זה בסדר״ הוא חייך אלי חיוך מלא עצב ושחרר את החיבוק, ״תבוא איתי לבקר את דפני מחר?״ שאלתי והוא הנהן, ״נתראה״ הוא לחש והתחיל ללכת, משאיר אותי עומד שם כמו אידיוט עם חיוך עצוב, מרוצה מעצמי שהצלחתי לגרום לו להישאר ולהשיג טרמפ לבית החולים באותו הזמן.
״היי דפני״ חייכתי אליה ובאותו הזמן מנסה להיכנס בדלת עם זר פרחים וזאק שמנסה גם הוא להידחס בפתח הצר לחדרה, ״היי״ היא חייכה אליה חיוך קטן, ״שבו״ היא החוותה בראשה על הספה שהייתה ליד מיטתה, ״איך את מרגישה?״ זאק שאל, ״נורא״ היא נאנחה, ״אני מצטערת ג׳וני״ הוא לחשה ועיניה האדימו, ״זה בסדר דפני״ לחשתי וקמתי לחבק אותה, ״אני הרגשתי כל כך חסרת אונים ו-״ היא עצרה ופרצה בבכי, ״אני חושב שאני אלך, תספר לי איך הלך״ זאק לחש לי ויצא למסדרון, משאיר אותי מול דפני הבוכייה.
ליטפתי את שיערה החום שהיה פרוע על הכריות עליה שכבה, ״את לא חייבת לספר לי, אבל אני אשמח אם תבחרי לספר בכל זאת״ אמרתי והיא ניגבה את עיניה עם ידיה, ״זה סטיב״ היא לחשה, ״התקשרתי אליך כ-כדי לספר לך שזאק עוזב א-את הארץ וחוזר לאוסטרליה ובדיוק אחרי השיחה ס-סטיב התקשר, הוא התחיל לרדת עלי והגיד לי ש-ש-״ היא שוב פרצה בבכי.
״לא סיפרתי לך ג׳וני״ היא מלמלה אחרי שקצת נרגעה, ״לא אכלתי כבר בערך חודשיים.״ היא לחשה.
״סטיב התחיל לשלוח לי הודעות שוב ורצה שנחזור, דחיתי אותו והוא התעצבן, הוא סיפר לכולם כמה שמנה אני וטען שראה אותי בלי בגדים. הוא אמר לכולם שאני מכוערת ושאני צריכה לרדת במשקל כי אני שוקלת יותר מידי.״ היא לקחה נשימה עמוקה, ״אז הפסקתי לאכול. בהתחלה, בגלל הדיכאון ואחר כך כי רציתי להשתנות, חוץ מקצת מים ופלחי תפוחים, שגם אותם הקאתי, שום דבר לא נכנס לי לפה.״ היא לחשה ומחצה את עיניה בידיה.
דפני מושלמת, היא יפיפיה והגוף שלה נכלל בתוך התיאור. אני לא יודע למה אנשים האמינו לשמועות עליה אבל אם היה להם קצת יותר מוח במקום טמטום, אולי הם היו שמים לב כמה יפה היא.
לקחתי נשימה עמוקה, מכין נאום מחמם לבבות ומוריד דמעות על כמה שהיא יפה אבל בסוף וויתרתי.
״רק תבטיחי לי שפעם הבאה את באה אלי ישר!״ הרמתי את האצבע שלי באוויר באיום, היא צחקקה, ״מבטיחה״ היא חייכה אלי ומשכה אותי לחיבוק.
דבר ראשון, וואו.
כתבתם בפרק הקודם תגובות שעשו לי כל כך טוב, זה ממש עזר לי והרים לי את המצב רוח.
דבר שני, הרבה קוראים חדשים מתחילים לקורא את הסיפור וזה ממש נחמד, אשמח אם תשתפו אותי בדעתכם כדי שאני אוכל לשפר או לשנות.
תודה רבה לכולכם❤️
YOU ARE READING
Small talk boyxboy
Teen Fictionג׳וני קרטר קיבל הרבה הערות, אימו אף-פעם לא העריכה אותו מספיק כדי שיהיה לו בטחון עצמי גדול יותר משל צנצנת, הילדים בבית הספר לא פוסחים עליו בצעדת המסדרון שלהם שמטרתה להביך נערים בדיוק כמו ג׳וני. טובי סיוארט לא פותח את פיו יותר מחמש פעמים ביום, הוא מעד...
