זה מן סוף כזה
מהסוג שאפשר ממש לגעת בו
לטעום אותו ולהקיא את הנשמה
על הדף הלבן
על הצליל
על המילה שאני כל כך מתאמצת שלא להוציא מפי
סוף
הסוף הזה הוא כל כך סופני
הוא מתרבה כמו סרטן והרסני כמו כדור ברקה של האדם שאתה הכי אוהב
והיורה הוא אתה
ובטעות כבר אי אפשר לדעת מי נפגע פה
כי את אולי מתה אבל אני זאת שסובלת
זה סוף כזה שאפשר להריח
ויש לו ריח מוזר
שילוב של נשיקות והבשם שלך ודם על הידיים ודמעות
וכל הרגעים שלא בילינו ביחד
אפשר ממש לשמוע אותו
את כל השיחות שפספסנו
את כל הכעסים שלך עליי
את כל התסכולים שלי ממך
צליל מכוון
רוצה שנבין
אבל אנחנו מסרבות
כמו שתי ילדות
מפחדות ליפול
או לאבד אחיזה
לאבד תקווה
לחשוב
שזה הסוף.
YOU ARE READING
מה שאני מרגישה
Non-Fictionזה לא סיפור, זה בעצם אוסף של מחשבות, קטעים ושירים שכתבתי. בדרך כלל כשעובר עליי משהו אני כותבת שירים, והחלטתי לפרסם חלק מהם. מקווה שתתחברו ותאהבו.
