Small talk boyxboy

פרק 1

סתם שמתי את השיר הזה כי אני מאוד אוהבת אותו, אפשר גם לשמוע יחד עם הפרק.
______________________________________________

שיעור חשבון לא היה יכול להיות יותר גרוע מהשיעור הזה, כל השיעור אני מוצא חתיכת נייר נזרקת עלי וכולן פוגעות בפני. נפלא, קבוצת הכדורסל חזרה להציק לי.

״ג׳ו, תפסיק בבקשה לשחק עם הניירות האלו״ המורה אמר וצחקוקים נשמעו מאחורי, אפילו לא טרחתי לתקן אותו, זאת אומרת, אם הוא חושב שקוראים לי ג׳ו, אולי הציונים שלי יעלו בדרך כלשהיא.

״היי ג׳וני, נפל לך״ משהו אמר מאחורי, הסתובבתי לראות את הבחורים הכי אהובים עלי, סטיב, ליאו ודני. ״כן, נפלה לך הגבריות״ דני אמר והפמליה שלו החלה לצחוק, ״דני״ מלמלתי, ״כן, ג׳וני״ הוא אמר את שמי לא נכון, ״איפה הסל שפספסת במשחק הקודם? גם הוא נפל?״ שאלתי בחיוך קטן, הם שתקו.

״אתה עשית טעות ג׳וני״ הוא עוד פעם טעה בדרך שבה אמר את שמי.

סטיב שלח את אגרופו לבטני וגרם לי לפלוט אנקת כאב, קיוויתי פשוט לשתוק עד שהם יפסיקו אבל היום הם היו טעונים במיוחד, ליאו הרים אותי מחולצתי והפיל, סטיב התקרב, כנראה תכנן להוציא לי את האוזן או משהו אבל להפתעתי דני עצר אותו, ״תשמור לו קצת למחר״ הוא אמר בחיוך ערמומי והלך.

התחלתי ללכת לכיוון הלוקר, אני זוכר ששמתי שם שקית קרח בשיעור הראשון.

״היי ג׳וני״ דפני קפצה בהפתעה משום-מקום, ״הבאתי לך פלסטר, אתה משום-מה כל הזמן נפצע״ היא חייכה ונתנה לי את הפלסטר, היא לא יודעת על דני.

״תודה דפני״ חייכתי חזרה בקושי, עדיין כאבה לי הלחי מהאגרוף של ליאו מאתמול, הוא היה מאוד עצבני משום מה אתמול, מזל שהשק איגרוף האנושי שלו היה שם כדי שיוכל להוציא את הכעס.

הבניין בו אני גר מאוד גבוה, מאוד. אני חושב שיש בו משהו כמו 80 קומות ואני גר בקומה ה-57. השומר בלובי אוהב לתקוע מבטים מוזרים, אחד מהם נראה כאילו הוא מתאפק לא להפליץ והשני מסתכל עלי כאילו אני נושא פצצה גרעינית שהולכת להתפוצץ בדיוק כשהוא יזכה במיליון דולר.

נכנסתי למעלית ולחצתי על מספר הקומה שלי, הדלתות כמעט נסגרו עד שיד נכסה בין שתיהן ונער עם הבעה קצת מפחידה נכנס למעלית.

לא. הוא לא נראה כאילו הוא הביא איתו סכין מיוחדת רק בשבילי.

הפנים שלו פשוט היו ריקות, הוא עשה הכל בפשטות, נכנס למעלית כאילו היד שלו לא כמעט נפלה לפני רגע ולחץ על הקומה שלו במהירות.

״היי״ מלמלתי אחרי כמה דקות של שקט, אני מפחד שהמעלית תפסיק לעבוד אם אני לא אראה סימן חיים, הוא הרים את מבטו מרגליו אלי ולא הגיב, ״לא ידעתי שיש קומה 83 בבניין״ אמרתי בתקווה שידבר ולא יגרום לי להרגיש כמו ״הקרציה מהמעלית״, דלתות המעלית נפתחו בקומה שלי ויצאתי באיטיות, קצת מובך, הוא הרים את מבטו אלי כשהדלתות המעלית התחילו להיסגר, רציתי להגיד לו משהו כועס, סתם כדי להבהיר שהובכתי אבל אין לי כוח.