Small talk boyxboy

פרק 1

״היי ג׳ון-ג׳ון״ קית׳ אמר ובלגן את שערי שממילא כבר היה מבולגן, ״היי״ מלמלתי, ״אמא הלכה לעשות קניות״ הוא אמר כאילו ממש אכפת לי, ״אל תגיד לי כשהיא חוזרת״ אמרתי והלכתי לחדרי, ״היא אמרה לי למסור לך שיש מרק עוף אם אתה רעב״ קית׳ אמר שנייה לפני שטרקתי את דלת חדרי. אמא יודעת שאני לא אוהב מרק עוף.

אמא וג׳וני, היה ספר בשם הזה, הוא סיפר על אהבתה של אמא כלשהיא לבנה ג׳וני, בסוף האמא מתה וג׳וני מבין שעשה טעות כל פעם שהתעלם ממנה או דיבר אליה לא יפה. ניסיתי להפוך את הספר למציאות, החלק של האהבה של אם לא עבד טוב אז עכשיו אני חושב על החלק בו היא מתה.

אני לא באמת רוצה שהיא תמות, רק שתבין שמה שהיא עושה לא נקרא הורות טובה.

״ארוחת ערב״ נשמעה קריאה בקולה הנדיר של אימי שבקושי שומעים, ריח האוכל היה בדיוק כמו כל יום, בשר.

״אמא, ג׳וני לא אוכל בשר״ קית׳ מלמל בשמי, הוא יודע שאני לא מתלונן אבל הוא מתעקש שאוכל, ״בגלל זה הוא כל-כך לבן, חסר לו ברזל בגוף״ היא אמרה באנחה חסרת סבלנות בלי אפילו להסתכל עלי, ״אני פשוט אקח פרי מהמקרר״ לחשתי ולקחתי את אחד הדברים היחידים שהיו במקרר, חתיכת גבינה צהובה.

אמא אף פעם לא אהבה שאני לא אוכל בשר, כשהייתי קטן היא דחפה לי חתיכות לפה או חיכתה עד שאסיים את כל הבשר בצלחת, אני פשוט מאמין שחיות נועדו כדי לחיות ולא כדי להיאכל.

״זה בסדר שהוא לא אוכל, קית׳, ממילא עליו כבר וויתרתי״ היא סיננה בשקט בזמן שיצאתי מהמטבח, היא בטח חשבה שלא שמעתי.

נעלתי את הנעליים הראשונות שמצאתי ושמתי על עצמי את הסווטשירט שהיה תלוי על הארון שלי, אולי אצא להליכה או לגלריה עם האישה הנחמדה בקבלה, אולי אם אצא בלי שאמא תדע היא תילחץ ותחשוב עלי לכמה דקות.

יצאתי מדלת הבית בצעדים הכי חלשים שלי וסגרתי את הדלת הכי לאט ובשקט שיכולתי, הזמנתי את המעלית וחיכיתי, יותר מידי זמן אם להיות כנה.

הופתעתי למצוא במעלית את הבחור השתקן שנהנה לראות אותי מביך את עצמי, כשהוא ראה אותי הבעתו הריקה השתנתה להבעה שאני מפרש בתור: ״או, שיט, הוא ינסה לדבר איתי עוד הפעם?״.

המעלית לקחה הרבה זמן, המון זמן. טופפתי עם רגלי על הרצפה וזמזמתי שיר שנתקע לי בראש, נראה כאילו הדרך שבה עשיתי את זה שעשעה את הבחור, הוא הרים את מבטו יותר מכמה פעמים קטנות וחצי חיוך ממש קטן צץ על פניו כל פעם שהסתכל.

״שלום ג׳וני״ הבחורה מהקבלה חייכה אלי, ״היי״ חייכתי אליה. הגלריה יפיפייה, היצירות שהם מציגים הם בעיקר של אנדי וורהול וציורים מדהימים של אנשים בצבעי פסטל. ״ג׳וני״ קפיצה מבהילה של דפני עלי גרמה לי למעוד וכמעט ליפול על אחת מהמסגרות, ״משוגעת״ לחשתי, ״ידעתי שאני ימצא אותך פה, אתה שקט מאוד בימים האחרונים״ היא קבעה, ״לא״ אמרתי בהחלטיות והיא גיחכה, ״הולכים לטייל״ היא שילבה את ידינו והובילה אותי החוצה אל האוויר המקפיא, ״דפני, אני קפוא, אפשר לחזור לגלריה?״ שאלתי בתקווה שתוותר, אבל זאת דפני והיא תוותר כשירד גשם של עפרונות מהשמיים, ״לא ג׳וני, אנחנו הולכים להליכה ומדברים עליך קצת״ היא חייכה ומשכה אותי לתוך קהל אנשים.

״אני יודעת שאתה לא בקטע של בנות״ היא פתאום אמרה, ״מה?״ שאלתי קצת מופתע, ״ג׳וני אני לא עיוורת, אתה מסתכל על בנים ואף פעם לא הגבת לבנות שהן פלרטטו אתך״ היא אמרה בלי להסתכל עלי, ״את סתם מדמיינת, אני תמיד הייתי בקטע של בנות״ אמרתי בשקט, בתקווה שאף אחד לא שומע את השיחה, ״אפילו אתה יודע שזה לא נכון, ג׳וני״ היא גיחכה, קצת התעצבנתי. ״תקשיבי, דפני, אני לא חושב שצריך לדבר על זה בגלל שאין ויכוח, אני אוהב בנות. לא בנים.״ אמרתי ושחררתי את ידה מידי, ״ג׳וני, אני לא אתווכח איתך. אתה יודע את האמת״ היא אמרה בזמן שהתרחקתי ממנה בצעדים גדולים.

אני יודע את האמת דפני, ממנה אני מפחד.

פרק ראשון!
האמת היא שהפרקים הראשונים יהיו קצת פחות מעניינים אבל מהם העלילה מתחילה אז הם חשובים.

אהבתם?