oreo // lashton [hebrew]

YOU ARE READING

Fanfiction

;; סיפור גמור ;; רוצה אוראו? מי ידע שמשפט אחד בלבד יוכל לשנות חייו של אדם כל כך הרבה? ⋆⋆⋆ דירוג הכי גבוה- #7 בספרות חובבים. ⋆ written by ; @malek-1981 translated by ; @mikeynia

#5sosfanfic #5סוס #anorexia #boyxboy #bullimia #bullying #bxb #cutting #depression #gay #lashton #lashtonhemwin #onedirection #oreo #self-harm #אוראו #הומואים #לאשטון #ספרותחובבים #פאנפיקשן #פייבסוס

welcome to my life. // 13

Start from the beginning

by mikeynia

הוא לא אהב אותי, נכון?

ברור שלא.

כמובן. איך הוא יכול? הוא לוק. פשוט מדהים, מושלם, ויכול לצאת עם מי שהוא רוצה; לוק. אולי הוא באמת מחבב אותי? אני לא יודע. זה פשוט באמת נראה כאילו הוא חיבב ותי והתגעגע אליי והיה פשוט שבור לב.

או שפשוט הוא שחקן ממש טוב.

לראשונה, אני לא מאמין למחשבות שלי.

נקודת מבט זאין

החלקתי על הקיר בדמעות. כולם יודעים. כולם יודעים מה אני אוהב לעשות. אחד מהם נחוש לדעת למה. האמת, אני די בטוח שהם יודעים. או לפחות אחד.

הארי.

הוא יודע שאני מתחרט על לעזוב את אשטון. ידעתי את זה רק מהדרך שהוא הסתכל עליי. הוא יודע שאני לא הנער הקשוח שאני מתיימר להיות. ני פשוט מפוחד. אני פשוט פחדן. אני ברחתי. ברחתי מאשטון כי לא רציתי שיעשו עליי חרם כמו שידעתי שבטח יעשו לו. אני עשיתי עליו חרם במקום כי הייתי מפוחד. ברחתי מכל החברים שלי. ברחתי כל הדרך הביתה. בגלל שאני סתם פאקינג פחדן.

בהיתי בסכין שהייתה במטבח. אני לא הולך לחזור להרגלים הישנים האלו.

ההרגלים שאשטון עזר לי לעצור.

לפני שהבני את זה, הסכין הוצמדה נגד עורי. החזרתי את זה בחזרה במהירות ורצתי החוצה, יושב על הנדנדה הישנה והחורקת. היא הייתה מול חצר המשחקים, שהעלתה הרבה זכרונות. התנענעתי למטה ולמעלה, בוהה בזרוע החשופה שלי.

היו שם כמה חתכים דהויים. לא היו הרבה, כי אשטון גילה על זה במהירות ווידא שהפסקתי. הם לא היו הרבה כמו שראיתי על הזרוע של אשטון.

גרמתי לו לעשות את זה אחרי שהוא גרם לי להפסיק.

והוא שבור. רק בגללי.

נקודת מבט הארי

הלכתי לעבר הדלת של זאין. ידעתי שזה לא יהיה נעול, בגלל שזה פשוט מה שזאין עושה. הוא אף פעם לא נעל את הדלת כי הוא חשב שהוא יכול לכסח במכות את כל מי שחשב שהוא יכול לפרוץ פנימה. תמיד חייכתי קצת כשחשבתי על הדברים הקטנים הללו.

פתחתי את הדלת, הולך למטבח. הוא בדרך כלל נכנס לשם אחרי בית ספר. נכנסתי להייתי המום ממה שראיתי.

זאין חתך את עצמו.

רצתי אליו במהירות, לוקח את הסכין מידיו וזורק את זה אלוהים יודע איפה. תפסתי בד והצמדתי אותו ליד שלו. הייתי אסיר תודה שהגעתי לכאן במהירות. היו שם רק שלושה חתכים והם לא היו כאלה עמוקים.

"אל פאקינג תעשה את זה שוב, אתה שומע אותי?" דרשתי בקול גס. אבל לא היה לי אכפת. הוא פשוט היה חייב לדעת שזה עצבן אותי ושהוא צריך להפסיק. אני מקווה.

"א-אני מצטער." הוא אמר.

"אתה מתנצל לאדם הלא נכון." הצהרתי. זה היה ברור.

"אני יודע. הרסתי הכל, לא, האז?" הוא שאל אותי.

"כולנו הורסים דברים לפעמים, זאין. אתה פשוט צריך לפצות על זה." הוא התייפח בזרועותיי. הוא לא ידע איך לתקן את הטעות שלו. הוא לא ידע איך לתקן את אשטון. הוא לא ידע איך לתקן את עצמו. הוא פשוט לא ידע.

"שש. ז-זה בסדר. אתה הולך להיות בסדר. זה קורה, זאין. אני מבטיח שזה פשוט קורה. אנחנו נעבור את זה. אתה תעבור את זה. אשטון יעבור את זה. הכל הולך להיות א-אוקיי." אמרתי, מצייר צורות רנדומליות על גבו עם אצבעותיי. הבטחתי לו דברים שקריים. אני יודע שהוא יהיה בסדר, כי הוא יתן לי להיכנס ולעזור לו.

מי יודע אם אשטון יהיה בסדר.

"שברתי אותו כל כך פאקינג הרבה." הוא אמר.

"כולנו ש-שוברים דברים, זאין. אני שברתי את האגרטל של אמא שלי אתמול." אמרתי, צוחק. הוא גם צחק. וזה כל מה שעשינו לזמן מה. צחקנו.

"התגעגעתי אלייך, האזה." הוא הודה, מוחה את דמעותיו האחרונות.

"אני חייב להודות, גם אני התגעגעתי אלייך, זאין." הודתי.

"איך אני מתקן את זה?" הוא שאל אותי. כבר ידעתי את התשובה לזה. ידעתי את זה בשלוש שנים האחרונות, האמת.

"אתה חייב לתקן אותו."

תאשימו את אשטון שלא העלתי פרקים בימים האחרונים. הוא נראה ככ פאקינג טוב כאילו ל מ ה

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

R.IP HILLA