Nerd Alert - Hebrew

I want to be down-3

החלטתי להשאיר את השמות של הפרקים באנגלית :) קריאה מהנה!

לוק pov
למה אני כל כך חכם? אחת מהשאלות שאף פעם לא יכולתי לענות או להבין היא למה אני כל כך חכם? אם לא הייתי כל כך חכם יכלו להיות לי חברים, לא הייתי נהנה מקריאת ספרים. דאמ, הייתי נותן כל דבר כדי שאני אוכל למצוא את הבדיחות של מייקל מצחיקות.

מייקל היה רק עוד נושא שלא הבנתי. למה הוא כל כך נחמד אליי? למה הוא ניסה כל כך להתחבר איתי? הוא לא יודע שזו ההחלטה הכי גרועה אי פעם.

ועוד משהו, למה אני תמיד כל כך מובך שאני לא מבין משהו? זה ליטרלי פיסת מידע אחת ועדיין, אני גודלתי לדעת הכל אז זה מפריע לי כל כך.

כרגע ישבתי בשולחני וקישקשתי על ניירות בעצבים. אני אף פעם לא מסוגל לחשוב שאני מתוסכל או כועס, או אפילו מובך. אז כמובן שבהיתי בספר המתמטיקה שלי בלי לעשות דבר.

״דאמט!״ צעקתי שדחפתי הכל משולחנו לרצפה שהחלתי לבכות. הייתי כל כך...עצבני.

״לוק?״ אמא שלי אמרה מלמטה. ״לוק, אתה בסדר?״

״כן אמא!״ קראתי חזרה בזמן שניגבתי את פניי והחלתי להרים את חומרי הלימוד. זה היה חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי פשוט, נושא שבדרך כלל עברתי במהירות. אבל לא היום, לא לא היום.

אבל לא יכולתי לעצור ו׳לקחת הפסקה׳. אני לא לוקח הפסקות. אף פעם. עבדתי עד שסיימתי, אף פעם לא פחות ובדרך כלל יותר.

התיישבתי ובהיתי בספר. נשכתי את שפתי וגיליתי את התשובה, שמיד כתבתי עד שהגעתי לסוף דף העבודה. התקלחתי ולאחר מכן הלכתי למיטה, בסיפוק שפתרתי את הבעיה.
•••
עברתי במסדרונות לכיוון הלוקר שלי בזמן שקראתי בנייד שלי. בשנייה הייתי על הרצפה, מסתכל למעלה על ויקטור, טרי ו-ווינסטון.

״תראו, זה ראש ביצה!״ טרי צחק. ״תרימו אותו בנים.״ ווינסטון וויקטור הרימו אותי ודחפו אותי על הלוקר לפני שטרי הניח יד אחת עליי.

״אז, מה זה שתיים עשרה כפול שתיים עשרה?״ ווינסטון שאל.

״מאה ארבעים וארבע.״ עניתי והוא סובב את היד שלי.

״אז, גאוני, מה זה 27 כפול 42?״ ווינסטון שאל כשהוא החזיק את ידי מאחורי.

״אלף מאה שלושים וארבע!״ צייצתי שהוא סובב את ידי והפיל אותי על הרצפה כשויקטור בעט בי ועזב.

שכבתי שם לרגע לפני שראיתי בצד ימין שלי ילדה עם משקפיים עבות ושחורות מקיפות עיניים חמות כהות- כמעט שחורות. השיער שלה היה בצבע סגול כהה והיא לבשה סוויטשירט כחול כהה וטייץ שחור.