THE WAY

פרק 30 ואחרון!

כן. הפתעה! כבר אמרתי שאני אוהבת לסיים סיפורים בהפתעה;) ורמזתי לכם פה ושם שהסוף מתקרב. אזזזז לפרק:
בסוף השבוע-
"בייב, קומי." אני מנער קלות את גופה של סקרלט כי הגיע הזמן לקום לטיסה. היא ממלמלת כמה דברים לא ברורים בקול ישנוני ומסתובבת לצד השני. אני מחניק את הצחוק שלי. "מותק, את לא רוצה ללכת לפריז?" זאת שאלה רטורית כי אני כבר יודע את התשובה. ברור שהיא רוצה ללכת. "רוצה, רוצה, אבל שונאת טיסות בשעות כאלה." היא רוטנת. היא צודקת אבל כבר הזמנו כרטיסים. הטיסה בשעה 6:00 בבוקר ואנחנו צריכים להתייצב בשדה התעופה כמה שעות מוקדם יותר. "קדימה, יפה." אני נושק לכתפה. היא נאנחת ומתרוממת. "בוקר טוב," אומרת ומשפשפת את עינייה. אני מחייך. "יותר נכון לילה טוב, אבל בסדר, איך שבא לך." היא מצחקקת. "לא יפה, תומס. אתה לוחץ על נקודה כואבת." תורי לצחוק. אני מביט בשעון שמראה את השעה 2:00 לפנות בוקר. כמו שאני מכיר אותה ואת ההתארגנות שלה אז אנחנו אפילו נגיע מאוחר ממה שאני מצפה. "אני אתקלח ראשון ואתארגן ראשון, כי לי לוקח פחות זמן ממך, ואז את תתארגני. עד שאני אסיים תאכלי לך משהו, או שאת רוצה בשדה התעופה?" היא מתמתחת ומפהקת. "אני אוכל בבית." אני מנשק את השפתיים שלה נשיקה קצרה ומהירה ונכנס למקלחת. "אם בא לך לעזור לי במקלחת, את מוזמנת." היא עושה לי אצבע שלישית ואני מתחיל לצחוק. כשאני נכנס להתקלח אני פושט את בגדיי במהירות ונכנס מתחת לזרם המים החמים. אני לוקח אותה לסוף השבוע הזה מכמה סיבות:
1-אני רוצה שהיא תשכח לזמן מה ממה שקרה עם אבא שלה.
2-אני רוצה שנבלה ביחד.
3-אני רוצה שהיא תהיה שמחה.
ואם לומר את האמת אני בטוח שהיא תהיה שמחה. וכרגיל אני מסיים להתארגן די מהר. רבע שעה זה סביר לגמרי. בדרך כלל זה השיער שלי שגוזל ממני זמן תמיד. אני לבוש בג'ינס, טי שירט בצבע מנטה של פולו ואני נועל את נעלי הנייק שלי. אני יוצא מהמקלחת וקורא לה- "סקרלט, תכנסי להתארגן. אני סיימתי." אחרי כמה שניות היא נכנסת. "אכלת משהו?" אני שואל. היא מהנהנת. "דגני בוקר וחלב." אני דוחף אותה למקלחת-כדי שתתארגן כבר ולא נאחר- וכשאני מוודא שהיא לא רואה אני מחביא את זה בתיק שלי. אחרי זה אני מביט על הג'קט שלי שני על השידה ומתלבט אם לקחת אותו או לא. כדאי לי לקחת אותו כי המזגן בטיסה יהרוג אותי. כשאני נכנס למטבח אני מלטף את דיזי הכלבה ושם לה אוכל ומים בקערות. אימא של סקרלט תבוא לטפל בה בזמן שאנחנו נהיה בחוץ לארץ. אני ניגש למקרר עם כוס נקייה ומוזג לעצמי כוס מיץ תפוזים ומטעין את הטלפון שלי. אני מחליט שעד שהיא תצא אני אצפה בסרט במחשב שלי. אני נכנס שוב לחדר ומתיישב על המיטה שהיא הספיקה לסדר בזמן שהתקלחתי. מזוודה ענקית ושני תיקים שנחים ליד הדלת מושכים את תשומת ליבי. "רק שלא תגלה..." אני מחליט לשים פרק מהסדרה 'חברים'.

"סוף סוף סיימת! תודה לאל!" אני אומר בדרמטיות. היא מגלגלת עיניים. "לקח לי שעה בדיוק." עכשיו 3:16 לפנות בוקר. "קדימה פרינססה, צריכים לצאת. תוודאי שלא שכחת כלום. ואם את רוצה לחטוף עוד משהו מהיר לפני שיוצאים, זה הזמן." היא מנידה בראשה לשלילה ואנחנו יוצאים לכיוון הרכב. אני עם המזוודה והתיק שלי, היא עם התיק שלה.
אני מעמיס הכל לתא המטען ונכנס לרכב והיא כבר ישובה בפנים. היא לובשת מכנס שחור, חולצת וי של טומי וגם היא נועלת סניקרס. "הלכנו על הלוק הנוח היום." אני קורץ לה. היא מביטה בבגדיה לרגע ומהנהנת. "אני מאוד אוהבת את הנעליים האלה." מצביעה על נעלי הנייק שלה. בדרך לשדה אנחנו מדברים על כל מיני דברים כמו על העבודה שהיא מחפשת ודברים כאלה. ואני ממש מתאמץ לא להראות את הלחץ שלי כדי שהיא תחשוב שהכל רגיל.