Falling for the bad boy (Hebrew)

פרק 17- מתנת יום הולדת

לאחר כמה שניות של שתיקה על הספסל, ג׳ייק הציע שהוא ייקח אותי הביתה וכמובן שהסכמתי, שניה אחת לא יכולתי להישאר במסיבה המפגרת הזאת.
״אז את הולכת להיפרד ממנו?״ ג׳ייק שאל כשהחל לנסוע ובקולו נשמעה ציפיה. ״כן..״ אמרתי מהורהרת, כדאי לי באמת להיפרד משון? ״למה אני מרגיש שאת לא בטוחה לגביי זה?״ הוא שאל וראיתי שהוא טיפה עצבני. ״כי אני לא בטוחה לגבי זה..״ אמרתי בכנות והוא הנהן כשפניו מביעות מעט כעס. ״זה לא פייר לגביו מאל..״ הוא אמר ובצדק. ״נכון״ אמרתי מאוכזבת מעצמי. פתחתי את החלון כשהרגשתי מעט חנוקה, אני באמת חייבת להיפרד ממנו. ״אני אפרד ממנו״ אמרתי לבסוף כשאני שעונה על החלון הפתוח, ג׳ייק הנהן ואני יכולה להישבע שראיתי חיוך קטן ומרוצה לחלקיק שניה על פניו.
***
קמתי בבוקר מהשעון המעורר והמעצבן שלא הפסיק לזמזם עד שקמתי וכיביתי אותו. הסתכלתי על התאריך כשפתחתי את הפלאפון ולא התרגשתי כלל. ראיתי שנשלחו לי כל מיני ברכות בוואצאפ ואמרתי לעצמי שאקרא אותם מאוחר יותר. ״יאיי יום הולדת 17״ אמרתי בשמחה מזוייפת. הרשתי לעצמי להישאר עוד קצת במיטה ולעצום עיניים, בכל זאת, היום יש לי יום הולדת.
״יום הולדת שמח!״ הדלת נפתחה בפתאומיות ואני קפצתי ממקומי כשליבי דופק על 200. ״הבהלתם לי את הנשמה״ אמרתי ולאבי ואימי שהחזיקו עוגה קטנה שמצופה בקצפת. ״תבקשי משאלה ותכבי מאליוש״ אבא שלי קרא לי בכינוי המעצבן כשהדליק את הנרות וקירב את העוגה קרוב אליי. מה כבר יש לי לבקש? מה חסר לי?
עצמתי עיניים וניסיתי לחשוב על משאלה, אבל פשוט לא היה לי מה לבקש, לקחתי נשימה ונשפתי על הנרות כמה פעמים עד שכולם נכבו. ׳יום הולדת שמח מאל׳ אמרתי לעצמי בלב וקיוויתי שכך באמת הוא יהיה.
״יש לנו גם מתנה בשבילך״ הם אמרו מחויכים. ״מתנה?״ שאלתי מסוקרנת. ״זה מחכה לך בחוץ״ אבא שלי אמר ונהייתי עוד יותר סקרנית. ״קודם תשטפי פנים, תצחצחי שיניים ותתארגני״ אימי אמרה, הנהנתי כמו ילדה קטנה ועשיתי את דרכי לשירותים.
לאחר שסיימתי להתארגן וגם להתאפר מעט, ירדתי מהר במדרגות והתכוונתי לפתוח את הדלת. פתחתי אותה וכמעט התעלפתי ממה שראיתי, אני לא מאמינה. ״אתם קניתם לי מכונית?!״ שאלתי בצרחה ובהתלהבות יתרה. המכונית שתמיד רציתי, פיאט 500 אדומה. אני פחות אוהבת מכוניות יוקרה, מכונית קומפקטית וקטנה מספיקה לי ואפילו יותר. ״תשמרי עליה טוב טוב״ אבא שלי אמר באזהרה וזרק לי את המפתחות, תפסתי אותם והרגשתי בעננים, סוף סוף יש לי פאקינג מכונית.
נכנסתי לתוכה ובאמת שהרגשתי שהלב שלי עומד לעצור, ריח של ׳חדש׳ מילא את כל האוטו, המושבים היו מעור שחור ואיכותי וכולה הייתה שחורה מבפנים, כמו שרציתי.
התנעתי אותה ופתחתי את החלון, אימי ואבי עדיין עמדו שם והסתכלו עליי בחיוך הכי גדול. ״תודה! כל כך תודה!״ צעקתי להם והם צחקו. ״ביי״ אמרתי והתחלתי לנסוע, היום גם ככה אשלי לא יכולה לאסוף אותי אז התזמון מעולה.
הרבה זמן לא נהגתי במכונית, עשיתי את הרישיון עוד מקודם אבל לא יצא לנהוג כל כך הרבה, אני רק מקווה שאני לא יעשה תאונה היום.
*******
חניתי בחנייה של בית הספר ויצאתי ממנה כשאני שמה את התיק על הגב, כל מיני ילדים הסתכלו עליי מופתעים. כמו שאמרתי, אני לא נוהגת ברגיל.
עשיתי את דרכי לבית הספר ובדרך הסתכלתי על המחששה כדי לראות אם ג׳ייק נמצא שם, אני אפילו לא יודעת למה התעניינתי כל כך. ראיתי אותו ישב שם לבדו הפעם, ומעשן את הסיגריה שלו במיומנות, שואף ומוציא עיגולים בכל מיני גדלים. הוא כנראה שם לב אליי והרים את ידו לשלום בחיוך, חייכתי אליו חזרה והרמתי גם את שלי. הוא היה ממש מדהים אתמול, לא ציפיתי שהוא יבוא וינחם אותי בצורה הזאת וידאג לי כל כך. אבל מה שהכי הפתיע אותי זה שהוא דווקא ניסה לרכך את המצב, הרי הוא רק מקווה לשנייה שניפרד. מה שכן, העובדה שהוא יודע שאני לא אוהבת את שון מפריעה לי ואפילו מפחידה אותי מעט.
אני יודעת שאני אמורה להיפרד ממנו, אבל איך? איך אני יעשה לו את זה?
המשכתי ללכת במסדרון בית הספר עד שהגעתי לכיתה שלי ופתחתי את הדלת. ״ה-פ-ת-ע-ה!!!״ כל התלמידים שהיו שם צעקו כפה אחד. אשלי ושון עמדו שם כשאחזו בידם זר ענק של בלונים, והיו עוד כל מיני בלונים מפוזרים בכל הכיתה. אשלי רצה אליי וחיבקה אותי בחוזקה, ״מזל טוב לולי!״ היא צעקה לי ונישקה אותי בלחי. ״אני חושב שגם חבר שלה רוצה קצת״ שון עמד שם מאחוריה וניסה לרמוז לה לעוף, היא הסתכלה עליו במבט עויין שגרם לי לצחוק. הוא הסתכל עליי במבט החם והאוהב שלו ו-שיט! אני צריכה להיפרד ממנו! אבל איך? הוא השקיע כל כך? איך אני אפרד ממנו?! ״מזל טוב בייב״ הוא אמר ונישק אותי, נישקתי אותו חזרה אבל מיד אחר כך התנתקתי. ״הכל בסדר?״ הוא שאל בדאגה. ״כן, זה כלום״ אמרתי בחיוך מזויף. ״הבאתי לך משהו״ אוי לא. ״רק בואי נצא מפה שיהיה לנו קצת שקט. הוא אמר ומשך אותי מחוץ לכיתה הרועשת. ״תפתחי״ הוא אמר והושיט לי שקית קטנה ויפה. ״באמת שלא היית צרי-״ התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי. ״סתמי ותפתחי את זה כבר״ הוא אמר בחיוך חושף שיניים, חייכתי חזרה הוצאתי קופסא שחורה מהשקית. פתחתי את המכסה ופשוט נדהמתי, אני פשוט לא מאמינה שהוא קנה לי את זה. ״אתה לא רציני שון! אני לא יכולה לקבל את זה״ אמרתי בפאניקה והוא צחק. בקופסא היה צמיד מזהב עם יהלומים קטנים, אני זוכרת שאני ושון פעם יצאנו לקניון וראיתי אותו מבעד לחלון ראווה, חפרתי לו על כמה שהוא יפה והתמרמרתי בפניו שאני לא יכולה להרשות לעצמי את זה. הוא לקח את הצמיד והלביש לי אותו כשהוא מחייך.״הכל בשביל אהבה חיי״ הוא אמר והתקרב לנשק אותי,אוקיי עכשיו אני באמת לא יכולה להיפרד ממנו. רציתי להתרחק מהנשיקה אבל אני אצא חרא, ואם אני ממשיכה לנשק אני גם יוצאת חרא, בקיצור נדפקתי משתי הצדדים.
לאחר שהתנתקנו מהנשיקה פקחתי את העיניים וראיתי מאחורי שון את ג׳ייק מסתכל עלינו בעצבנות מקצה המסדרון, הייתה בידו פחית קולה ריקה והיא פשוט התקמטה בין ידו. שון ניסה להסתובב לראות על מה אני מסתכלת אבל ג׳ייק כבר נעלם משם. ״מה קרה?״ הוא שאל כשהסתובב אליי חזרה. ״כלום, אני חייבת ללכת. אבל אני מיד אחזור, זה יקח דקה״ אמרתי ונעלמתי משם. יצאתי והלכתי לכיוון המחששה, אני כבר מכירה אותו בעל פה. ראיתי אותו מתהלך שם מצד לצד בעצבנות כשסיגריה בין שפתיו. רצתי אליו ופשוט עמדתי שם והסתכלתי עליו. הוא הבחין בי אבל מיד הפנה את מבטו למקום אחר ולא התייחס אליי. ״אני רציתי להיפרד ממנו, באמת שרציתי, אבל הוא-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי. ״אבל הוא פשוט מקסים מידי? הוא מדהים מידי? גבר החלומות שלך? כן את זה אני כבר יודע״ הוא אמר בעצבנות וזרק את הסיגריה לרצפה כשהוא דורך עליה לאחר מכן. ״עכשיו הכל מובן, לא חשבתי שאת מהבנות האלה מאל..״ הוא אמר בנימה עצבנית והסתכל על הצמיד בידי. ״כי אני לא!״ אמרתי בכעס ״זה לא כזה פשוט ג׳ייק״ אמרתי והוא מיד הפנה את מבטו אליי בחדות, הוא הפחיד אותי. ״לא כזה פשוט״ הוא חזר אחרי בגיחוך. ״אז זה כזה פשוט לשקר לו ולהגיד לו שאת אוהבת אותו? כזה פשוט לנשק אותו כשאת לא מרגישה אליו כלום? את מתנהגת כמו הבנות שאני מזיין״ הוא אמר והמשפט האחרון כל כך הרתיח אותי. ״מה אמרת?״ שאלתי והתקרבתי אליו. ״שאת מתחילה להיות כמו הבנות שאני מזיין״ הוא אמר בכזו בטחה. ״איך אתה מעז? אני בחיים לא אהיה כמוהם חתיכת מטומטם!״ צעקתי עליו והוא שתק לכמה שניות. ״אם את לא נפרדת ממנו היום, אני לא יודע אם אוכל לשלוט בעצמי מאל״ הוא אמר וגיחכתי לעברו. ״מה תעשה? תרביץ לי?״ שאלתי. ״מה זה קשור עכשיו מאל?! די להתנהג כמו סתומה!״ הוא אמר ופשוט רציתי להעיף לו כאפה. ״חתיכת מפגר תקרא לזונות שלך ככה!״ צעקתי עליו וידיו התכנסו לאגרופים, הוא התעצבן אבל זה לא הזיז לי. ״כדאי מאוד שתפסיקי לצעוק עליי״ הוא אמר מאופק. ״אתה חושב שאתה מפחיד אותי?״ צעקתי שוב. ״מאליה תסתמי!״ הוא צעק והתקרב אליי. ״אל תגיד לי תסתמי!״ צעקתי עליו. ״תפסיקי!״ הוא צעק כשהוא מתנשף בעצבנות. המרחק בינינו היה בערך מילימטר, תחושת פחד תקפה אותי, הלב שלי פעם כל כל חזק שיכולתי כבר להרגיש את הפעימות באוזניי. הרמתי את ראשי אליו באיטיות, אני לא יודעת מה המבט שלו שידר אבל גם לא יכולתי לפענח אותו כי לא עברה שנייה והוא כבר הדביק את שפתיו לשלי. ניסיתי להתרחק ממנו, ניסיתי לדחוף אותו ולהרביץ לו אבל הוא פשוט לא נתן לי לזוז ולבסוף נכנעתי, השפתיים שלנו זזו בהתאמה מושלמת והוא קירב אותי אליו יותר. היה קרב ענק בין המוח ללב שלי באותו הרגע וכנראה שפשוט נכנעתי ללב. הוא העביר את ידיו אל מותניי וצמרמורת נעימה עברה בכל גופי, תפסתי בשתי כפות ידי את צווארו מאחור והעמקתי את הנשיקה, הלשונות שלנו זזו בהתאמה מושלמת והפרפרים בבטן שלי לא הפסיקו לרגע.
התנתקנו מהנשיקה ועדיין הרגשתי עקצוצים נעימים על שפתיי. ״אמרתי לך שאני לא אוכל לשלוט בעצמי״ הוא אמר בחיוך הצדדי המפורסם שלו ונשך את שפתו התחתונה. ״מה-״ התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי. ״אה ויום הולדת שמח, מקווה שאהבת את המתנה״ הוא אמר והלך משם כשהוא מותיר אותי מבולבלת.
_________________
פרק קצר אני יודעת אבל אני לפחות מקווה שהוא טוב ומעניין.
והגענו ל60 הצבעות בפרק הקודם!!! ועוד לא הצבתי מטרה. תודה תודה!
-50 הצבעות
-10 תגובות
וממשיכה ;)